כלי חמדה דברים רע

מייבם וא"כ למ"ל קרא למעט אשת יבם קטן ממיתה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בקרא דלא יוכל לבכר וגו' וז"ל וממה שאמר הכתוב ע"פ בן השנואה הבכור יראה לי שאין המצוה הזאת והדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור אבל אם מת הבכור בחיי אביו אע"פ שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומורישו מן הדין לבניו אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כך וכך בנכסיי ובניו של בני הבכור יטלו כך וכך דבריו קיימין כדרך שהם קיימין במקום שאין בכור כו' כי לא מצאתי ע"פ רק בחייו ע"פ אהרן אביהם ע"פ תרח וכן כולם עכ"ל והנה לפי"ז נראה דה"ה דלאחר מיתת בני הבכור יכול לעשות בן אחר שיטול פי שניים כיון שבזה ליכא הלאו דלא יוכל לבכר הרי ברשותו שיבכר בן אחר שיטול פי שניים ויהי' דינו לנחלה כבכור גמור וכמו שמצאנו ביעקב שנטל הבכורה מראובן ונתנה ליוסף דהי' לו דין בכור גמור ועי' במס' ב"ב דקכ"ג ע"א שמבואר בגמ' דאע"ג דנתנה ליוסף מ"מ לא להתיחש לבכורה כ"א שיהי' לו דין בכור ליטול פי שניים עכ"פ נראה כיון דיבום בנחלה תלה רחמנא א"כ אם האב מבכר בן אחר לאחר מיתת הבכור דמהני מה שמבכר האב האח הקטן הוא הבכור לנחלה ושוב רמי' עליו מצות יבום ג"כ כיון דהוא בכור לנחלה וא"כ שפיר מק' בגמ' ואימא בכור ליבם דהיינו דוקא מי שיש לו דין בכור לנחלה וא"ל דא"כ ל"ל למעט אשת יבם קטן ממיתה הא ע"כ אחיו המת הי' הבכור ז"א דמשכח"ל דמיד כשמ' אחיו ונשאר עוד בנים בוכר אביו את האח הקטן שיהי' לו פי שניים בנחלה וכיון דלאחר מיתה מהני ביכור האב א"כ הקטן הזה הוא הבכור ורמי' עליו מצות יבום ושפיר צריך קרא למעט את הבועל ממיתה איברא די"ל דכמו דממעיטין אשת אחיו שלא הי' בעולמו שאינה זקוקה לו משום דכתיב כי ישבו אחים יחדיו שצריך להיות להם ישיבה אחת בעולם א"כ א"נ דרק בכור מיבם אבל פשוט אינו מיבם א"כ צריך שיהי' להבכור עם הפשוט ישיבה אחת בעולם והכא כיון דבחיי אחיו לא הי' בכור וכן לאחר מיתת אחיו נעשה בכור לא רמי' קמי' ליבום אך לפי"ז כיון דמכח א"א שלא הי' בעולמו אתה רוצה למעטו ממצות יבום לכן תי' הגמ' א"כ א"א שלא הי' בעולמו איך משכח"ל איברא דיקשה באמת על תי' הגמ' דא"כ למה צריך קרא על אשת אחיו שלא הי' בעולמו דלא משכח"ל שיהי' בכור הא משכח"ל בכה"ג שבוכר האב את הבן הזה שנולד לאחר מיתת האח ובשעת מיתתו הי' עוד אחים שהי' יכול לבכר אחד גם אותם ובכה"ג ל"ש לומר דא"ז דרכי נועם כיון דביד האב תמיד לבכר אחד מבניו שפיר י"ל דרמי' קמי' ליבום לכן צריך למעט א"א שלא הי' בעולמו ולפי האמת דממעט קרא א"א שלא הי' בעולמו י"ל דגם זה נתמעט כיון דבשעת חי' אחיו לא הי' בכור אינו בגדר ישיבה אחת בעולם כיון דאז לא הי' ראוי ליבם כיון דלא הי' בכור, ולכאו' עלה בדעתי להכריח מזה כדעת הגר"א ז"ל בפי' המקראות דמיירי דאהובה ילדה מקודם ובן האהובה הוא בכור ללידה וקמ"ל קרא דלא יוכל לבכר אותו אע"ג דהוא בכור ללידה כיון דבן השנואה הוא בכור ליצירה ומעתה י"ל דדוקא בכה"ג שגם בן האהובה הוא עכ"פ בכור ללידה קאמר קרא דלא יבכר ע"פ בן השנואה למעט דאם מת בן השנואה בחי' האב יכול לבכר את בן האהובה כיון דעכ"פ הוא בכור ללידה וכן יעקב אחיו שנטל הבכורה מראובן ונתנה ליוסף היינו משום דעכ"פ הי' בכור פטר רחם לאמו והי' בו ענין בכורה משא"כ לבכר את מי שאינו בכור כלל לא יכול האב בשום פנים ואין לו דין בכור ליטול פי שניים וכשתדקדק היטב בלשון הרמב"ן ז"ל שהעתקנו למעלה ימצא מבואר כן דלאחר מיתת הבן יכול לחלוק חלק הבכור לשאר הבנים ולכאו' למה לא כתב יותר רבותא דיוכל לבכר בן אחר נראה מזה דס"ל דזה לא אפשר לעשות לבן אחר שיה' לו דין בכור לגמרי אמנם לקושטא דמילתא יק' ע"ז מג"מ ערוכה במס' ב"ב דק"ל ע"ב דשו"ט בש"ס דלמ"ל קרא דלא יוכל לבכר דמהכ"ת נימא שיוכל לבכר עי"ש בגמ' דהו"א דבכור הורע כוחו שאינו נוטל בראוי כמוחזק כו' ואמאי לא אמרי'