כלי חמדה דברים כז

בפשיטות דסתם הדברים דגר וממזר כשר לדון ד"מ אע"ג דפסק בפשיטות דסומא באחת מעיניו אין סומכין כלל כיון דא"ר לכל דבר אך אין הכרח לזה דהרי גם סימא באחת מעיניו פסק בפשיטות דכשר בד"מ אע"ג דאין סומכין אותו וע"כ דנסמך ואח"כ נסתמא וא"כ ה"ה בגר וממזר י"ל הכא דנסמך ואח"כ נודע אך לפי"ז עכ"פ מוכח כדברינו דאם נסמך קודם שנודע ה"ה סמוכה מעלי' הן אמת שלכאו' י"ל בלא"ה דאע"ג דאין סומכין אלא אם ראוין לכל הדברים מ"מ בעבר וסמך אף אם אינו ראוי מ"מ מהני הסמיכה לד"מ ויותר מזה מבואר בירושלמי הוריות שם דמקשינן וכי ב"ד ממנין ממזרים ותי' לחד תרוצא דמיירי בעברו ומנו אותם ועי' בתוספת הוריות ד"ד ע"ב ד"ה אחד מהן גר או ממזר שכ' בזה"ל בירושלמי שעברו ומניהו דמי שאינו ראוי להוראה נעשה כאבן עכ"ל ועי"ש היטב בירושלמי שם ובפירוש הפני משה נראה שהתוס' ג"כ כוונו לזה אך שם נראה דקאי על המינו לב"ד הגדול אבל מזה שיעשה סמוך לא מיירי הירשלמי כלל מדלא תי' דנסמכו להוראה קודם שנודע שהם גרים ולא הי' צריך לת' בעברו ומינהו א"ו דשאלת הירושלמי דנהי דנימא דנוסמך להוראה או קודם שנודע או דילמא דאפי' לאחר שנודע יכולין לסמוך אותם להיות סמוכין ולדון ד"מ כמ"ש אבל לסנהדרין וכ"ש לסנהדרי גדולה פסולין המה וע"ז תי' שעברו ומינהו ובאמת ל"מ המינוי ופסולין המה, אמנם אם לא מתמנה והוא מחוץ לשבעים אינו פוסל כפירוש הפני משה שם ויש לעי' הרבה בכ"ז ועי' במל"מ פ"ט מסנהדרין ה"ג ובאמת י"ל הפירוש באם לא נתמנה להיות בתוך הע' סנהדרין והוא חוץ לשבעים אינו פוסל מה"ט דה"ה כאבן ואינו בגדר דיין כלל ופליגו באמת בזה אם גר וממזר הוא עצם פסול ופוסל מצד קו"פ דהך מ"ד דס"ל דבתוך שבעים דוקא ס"ל באמת דאע"ג דקיי"ל דאפי' מאה שיושבים שם דיינים על כולם מ"מ כיון דמד"ת הוי הב"ד הגדול רק ע"א גר וממזר אינו מבטל הדין כיון דאינם בגדר דיינים אינו מבטל מצד נמצא אחד מהם קו"פ וע' בת' שובת ציון סי' ק"א מה שהעיר ע"ד הירושלמי בכהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה דמבואר דהן כשרין לעדות בתורת ע"א ותמה הא הוי נמצא אחד מהם קו"פ ולפי הנ"ל א"ש דעבד אינו פוסל כיון דאינו בגדר עד ויש להאריך הדיבור בכ"ז ולברר הד' אכ"מ כי לא באתי בזה אלא להעיר ראשי דברים מה שיש להעיר בענין זה ולענ"ד סברא גדולה לומר כן בממזר וגר דא"ד לסומא באחת מעיניו שוב נזכרתי שכבר דברו מזה רבותינו גדולי הדור הקדמונים עי' בת' רמ"א סי' כ"ג שכ' בשם הרמב"ם ז"ל דסומכין לחצאין אמנם הרמ"א ז"ל בסוף סי' כ"ד כתב בשם הרמב"ם ז"ל דעכ"פ ראוי לבילה צריך וע"כ כוונתו על הא דסומא באחת מעיניו ועי' בסי' כ"ט תשובת הג' מהרש"י מינ"ץ ז"ל ותמהני שלא התעוררו כלל בהא דאמרן

ב) והנה הא דבעשרה דברים אלו חילוק בין ד"נ לד"מ אע"ג דכתיב משפט אחד יהי' לכם כ"כ התוס' כיון דזה תלי בזכות וחובה ובד"מ ל"ש זה דמה שהוא זכות לזה הוא חובה לזה לכן ענינים אלו ל"ש כלל בד"מ אלא בד"נ אמנם כבר נתעוררו התוס' בסנהדרין ד"ג ע"ב בד"ה מוקי לה בד"נ דלפי"ז בעדים זוממין דכי מחייבי מפטר רוצח א"כ שייך תמיד זכות וחובה דמה שהוא זכות להם הוי חובה לרוצח ומה שהוא חוב להם הוי זכות לרוצח מ"מ אפשר דמיפטרי כולהו בהכחשה הילכך חשוב לי' רעות כי מחייבי עדים זוממין מיתה עכ"ל, והנה לכאו' קשיות התוס' צ"ב דמה הקשו מע"ז הרי זה פשוט וברור דאפי' א"נ כמו שהוא באמת דגם בע"ז אמרינן לא תהי' אחרי רבים לרעות ואם י"א אומרים זכאי וי"ב