כלי חמדה דברים רסו

קודם שזכה בהן אבל אחר שזכה בהן אסור לאכול מאכלות אסורות דא ודאי בדותא הוא דהרי אם כיבש בית וקנאו בחזקת כיבש מלחמה הרי כל השלל שבו ממילא נעשה שלו מצד חצר דקונה לו כל מה שבתוכו אם ישתמר לדעתו וכיון שאמרה תורה סתמא ובתים מלאים כל טוב ברור הדבר דאפי' אם נעשין שלו מקודם מותרין באכילה אם אין לו מה יאכל וד' רש"י ז"ל פשוטין המה דענין יפ"ת לא הותר אלא בשעת מלחמה אבל אם במלחמה לקחה לביתו להיותה שפחה אצלו או למכרה ואח"כ נתן עיניו בה אינו בגדר יפ"ת ועי' בח' הרשב"א ז"ל שכ' מקודם לפרש בשעת שבי' לאפוקי אם נתן עיניו בה מקודם המלחמה ואח"כ בשעת מלחמה הוא שובה אותה אינה מותרת לו ואח"כ הביא פירש"י ז"ל דאתי למעוטי אם בשעת שבי' לא חשק בה ולקחה למכרה ואח"כ חשק בה ושני פרושים אחת הן דלא הותרה יפ"ת כ"א במלחמה מה שבמלחמה בעת ראותה אותה חשק בה אמנם מה שחושק בה מקודם או אח"כ זה אינו בגדר הותר יפ"ת וברור הדבר דאם בשעת מלחמה הוא כובש הרבה מהאומות הן אנשים והן נשים בהיותם במקום אחד שקנאם ואח"כ כשרואה אותם רואה אחת שחשק בה מותר בה מדין יפ"ת אע"פ שקנאה מקודם

ובאמת נסתפקנו בעיקר דין זה דכביש מלחמה אם צריך כוונה לקנות כל דבר בפרט וצריך לעשות קנין בכל חפץ שרוצה לזכות בו או שבזה עצמו שכובשין העיר והורגין את האויב ונוצחים אותם עי"ז ממילא נעשה הכל שלהם הקרקעות והמטלטלין וכל מה שבתוכם ושמעתי אומרים בשם מרנא הגאון הקדוש מטשעכנאוו זצ"ל שאמר לת' קושית המפורשים אמאי לא נצטוו על טבילת כלים במלחמת סו"ע שבזה ל"ש תי' הרמב"ן ז"ל משום דהותרו להם מאכלות אסורות דהרי טבילת כלים ענינו משום שבא לקדושת ישראל צריך טבילה דנראה דהא דקי"ל דבקונה מן הנכרי צריך טבילה ה"ד אם בא מיד נכרי ליד ישראל דאז הכלים צריכין טבילה משא"כ אם הנכרי מת קודם וזכה בהן ישראל א"צ טבילה ומעתה דוקא במלחמת מדין דהחי' את הטף ואת הנשים א"כ כשמתו אבותם ירשו הם את אביהם נהי ישראל לקחו אח"כ מהם וקנאו בכיבש במלחמה הי' צריך טבילה משא"כ בסו"ע שהרגו כל נפש וממילא נשאר הכל הפקר כיון דלא נשארו יורשין וא"כ אח"כ כשלקחו ישראל הכל הרי זכו מן ההפקר ול"צ טבילה מה"ת אד"ק ודפח"ח, אמנם לענ"ד יש לעי' כיון דמלחמת סו"ע הי' מחוץ לעריהם ובעיירות נשארו רק נשים וטף וכיון שנצחו אותם ישראל מחוץ לעירות ואח"כ באו להערים וכבשו אותם וא"כ ממילא קנאו הכל קודם שהרגו את הנשים והטף וא"כ גם בסו"ע הו"ל בגדר בא מיד נכרי ליד ישראל דטרם שבאו להערים וכבשו אותם ולא הי' מי שיעמוד נגדם כמ"ש רש"י ז"ל בפ' חקת כ"א כ"ג א"כ ממילא קנאו הכל בעוד היורשים הי' חיים ונראה מזה דס"ל להגז"ל דצריך לזכות בכל דבר בפרטות וכיון שלא זכו בהבזה קודם שהרגו הנשים והטף בשום קנין לא הי' שלהם ונשאר הכל הפקר, ולענ"ד נראה פשוט דאם בשעת מלחמת באו לא' העיירות וכבשו את העיר הכל שלהם ול"צ קנין בפרטות בשום דבר ולא מצאתי מי שיברר הדברים [ובאמת עיקר ד' הגר"א זצללה"ה דאם הנכרי מפקירה וזכה בה ישראל ל"צ טבילה יש לדון עפ"ד הש"ך סי' קצ"ד שכ' דגם במטלטלין שקנאה מן הנכרי כיון דאמרי' דאין כסף קונה כ"א משיכה ונכרי מכי מטיא זוזי לידי' אסרינן לי' א"כ גם בקונה מטלטלין מן הנכרי ה"ה כהפקר כיון דישראל ל"ק קודם שמשך א"כ בטלה לה טבילת כלים בקונה מן הנכרי אם לא כשמשך הישראל טרם שנתן המעות ליד הנכרי, אמנם נראה דמודה הג' ז"ל דאם מפקיר הנכרי וזכה בה ישראל חייבת בטבילה כיון דעכ"פ בא לישראל מכח הנכרי ול"מ א"נ דהפקר הוי דעת אחרת מקנה בודאי כן הוא אך אפי', א"נ דהוא רק מסלק רשותי' וממילא הוא הפקר מ"מ כיון דהוא מכח הנכרי שמפקירו הו"ל כאלו בא מרשות נכרי לרשות ישראל ודוקא