כלי חמדה דברים רסה

ז"ל כן הוא ועי' בהפלאה מ"ש לת' דעת רש"י אלא שנתעורר כיון דקנאין פוגעין בו אמאי לא נימא קלבד"מ וכתב דמיירי בצנעה ועי"ש מ"ש עוד בזה וא"נ דגם בצנעה נהרגת משום שבא לישראל תקלה על ידה א"כ למה דמוקי הגמ' המשנה באנוסה קשה אמאי בבא על הכותית יהי' חייב קנס הא היא יכולה להרוג אותו מצד רודף כיון דהיא ח"מ משום שבא לישראל תקלה על ידה [דז"ב דלדעת הרמב"ם ז"ל דה"ה כבהמה אפי' אם הוא אנוסה ה"ה נהרגת אם היא עובר במזיד] וא"כ אמאי יהי' חייב קנס נימא קלבד"מ א"ו דבצנעה ליכא מ"מ עלי' דאינו בגדר תקלה ויש לפלפל בזה בסוגי' שם ואכ"מ, אמנם אפי' לד' הרדב"ז שנראה מדבריו דאפי' בצנעה הוי בגדר תקלה מ"מ י"ל דיפ"ת מודה דל"ש לומר דהוא תהי' נהרגת משום תקלה ודאפי' בפרהסי' י"ל דאינה נהרגת לפ"מ שכ' הרדב"ז שם בזה"ל ומה שנ"ל בדעת רבינו דתקלה דאמרי' לאו דווקא מיתה אלא ה"ה חייבי מלקות דמלקות פלגא דמיתה הוא ואפי' הנך דמחייבי מכות מרדות תקלה היא ואיכא נמי קלון שאומרים זו היא הנכרית שנכשל בה פלוני וק"ו דמה בנות מדין שלא נבעלו אלא מפני שהי' ראויות לביאה אמרה תורה הרוגו וכ"ש זו שנבעלה ואיכא תקלה וקלון עכ"ל נראה מד"ק דזה מודה הרמב"ם ז"ל דאיכא הבדל בין בהמה לאדם דאע"ג דאסיקנא דתקלה לחודא סגי לח"מ מ"מ ז"ד בבהמה אבל באדם צריך תקלה וקלון דווקא ומעתה דיפ"ת דהותר מפני יצה"ר אפי' א"נ דהוי בגדר תקלה כנ"ל אבל בגדר קלון אינו ומעתה י"ל דאינה נהרגת לכ"ע, ודע שמדקדוק הל' ברדב"ז שכ' בזה"ל ואפי' הנך דמחייבי מכות מרדות תקלה היא ואיכא נמי קלון נראה לכאו' דקאי על בת גר תושב דבזה מבואר שם ברמב"ם ז"ל דמכין אותו מ"מ אך רחוק הדבר מאד לומר דגר תושב שאנו. מצווין להחיותו כישראל יהי' דינו כבהמה ותהי' נהרגת משום שבא לישראל תקלה על ידה לכן נראה דקאי על הבא על הכותית בצנעה דאיכא איסור דרבנן ומכין אותו מכות מרדות דזה הוא בגדר תקלה וקלון ונהרגת וע' היטב בכ"ז כי הד"ח ולא נתבארו עוד בד' רבותינו האחרונים

(ו) ויש להעיר עוד בקושית התוס' ממלחמת מדין הא יפ"ת הותר להם לפ"מ שנראה מבואר מד' הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' מלכים דהשוה דין יפ"ת למאכלות אסורות דהותרו במלחמה וכבר העיר בזה הגאון בעל מנ"ח ז"ל ומעתה י"ל דכמו דמוכרחין אנו לומר דלא הותרו מאכלות אסורות במלחמת מדין מדצותה התורה הגעלה במלחמת מדין וכ"כ למעלה בפ' ואתחנן דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דלא הותרו אלא מדוחק מ"מ מצות הגעלה לא היתה שייכת במלחמת מדין אם הי' מותר להם מאכלות אסורות ועכצ"ל משום דמלחמת מדין הי' לנקום נקמת ד' במדין ומטעם זה נבחרו שנים עשר אלף מבנ"י כולם צדיקים כמו שאמרו חז"ל ולכן לא הותרו כלל מאכלות אסורות אפי' מדוחק וצריך הי' שיהי' הכל בכשרות בתכלית ומעתה נראה דה"ה דלא הותר יפ"ת במלחמת מדין דדא ודא אחת הוא לדעת הרמב"ם ז"ל, וראיתי להג' המופלא בעל צפנת פענח שיחי' בפי"ב מה' אי"ב ה"ה בד"ה והבא על בת ג"ת בא"ד שכ' בזה"ל וגם נפ"מ אם בשעת מלחמה כבשה לשם קנין וא"כ הוי שלו ואז אסור לבוא עלי' דמדברי רבינו שם משמע דהוי כעין הך דחולין די"ז דאף אסורים הותר להם בשעת המלחמה וזה רק שלל דידהו כמבואר בחולין שם משא"כ בשכבשה וקנה אותה אז אסור בה עכ"ל והוא דבר חידש גדול למיסבר בזה דעת רש"י ז"ל שפי' הא דאמרי' בגמ' בשעת שבי' אם נתן מתחילה עיניו בה ולא שלקחה למכרה או לשפחה ואח"כ נתן עיניו בה והלח"מ פי' שגם כוונת הרמב"ם ז"ל כן הוא ופירש הרב שיחי' דהענין משום דלא אשתרי אלא שלל דידהו ולא שלל דידן אמנם לענ"ד הדבר זר מאד כי מלבד דהרמב"ם ז"ל גם במאכלות אסורות לא חילק כלל בין שלל דידהו לשלל דידן ומסתימת דבריו נראה דגם נו"ט דידן מות' מלב"ז א"א לומר דאינו מותר אלא