כלי חמדה דברים רסד

וחשקתו בה ולא בה ובחברתה ולכאו' צ"ע לומר דהרהרו בנשים הרבה אמנם להנ"ל י"ל דכוונתם כיון דחזינן דיותר מאחת אסרה רחמנא וא"נ דהוי היתר גמור דבמלחמה הותרה יפ"ת אמאי לא יהי' מותרין הרבה ונימא גם לענין זה הואיל ואשתרי אשתרי א"ו דהוא רק דחוי' מפני יצה"ר ולכן הוי ע"ז שם עבירה והוי בגדר הרהור עבירה ויותר מזה כתבו האחרונים להוכיח מד' הגמ' פסחים דפ"ד ע"ב וברש"י דהיכא דהוא מצד דחוי' הוי בגדר פסח פסול עי"ש וא"כ הכא בוודאי יש סברא לומר כן, ואם כנים הדברים עלה בדעתי להעיר ענין חדש במחלוקת הפוסקים והוא מירושלמי אם ב"ר הותרה במלחמה או דאינה מותרת אלא לאחר כל המעשים וק' התוס' לפי"ז מתמר דאמרי' דהיתה בת יפ"ת ומותרת הי' לאמנון והא לאחר כל המעשים הוי גיורת ועי' בריטב"א שכ' דל"ה גירות גמורה ואין רצוני להאריך בזה מה שהאריכו כבר רבני בתראי ועי' במנ"ח מה שהאריך לברר הדברים, אמנם לענ"ד נראה להעיר לפמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ב מה' אי"ב ה"י דישראל הבא על הכותית אפי' הי' קטן בן ט' שנים ויום אחד אם בא על הכותית בזדון הר"ז נהרגת כבהמה ועי"ש בהרה"מ ז"ל מ"ש בזה וא"כ נראה דה"ה ביפ"ת כיון דהוי תקלה בעצם נהי דניתן לדחות מפני יצה"ר סוף כל סוף היא צריכה להיות נהרגת משום דבא לישראל תקלה על ידה וא"כ י"ל דזה הטעם דס"ל להפוסקים דב"ר אינה מותרת במלחמה אע"ג דביאת כותית רק מדרבנן בצנעה מ"מ כ"כ הרדב"ז בת' ח"ו ס"ב אלפים קל"ג דגם איסור דרבנן הוי בגדר תקלה והבא על הכותית אפי' בצנעה נהרגת וא"כ ממילא אסור ב"ר כיון דתהי נהרגת ואסור להציל עצמו בגוף חבירו אפי' היא נכרית ואם אמרה תורה לא תתעמר בה תחת אשר ענית מכ"ש אם תהי' נהרגת ע"י שיבוא עלי' לכן אסרו ב"ר ומעתה נראה דז"ד לאחר שגזרו בב"ד של חשמונאים על ביאת כותית והוי תמיד ב"ר תקלה ולכן אסור גם ב"ר במלחמה משא"כ בימי דהמ"ה דעדיין לא הי' אסור ב"כ בצנעה כלל ואע"ג דבא"א איכא איסור מצד ודבק מ"מ י"ל דסד"א מה"ת לקולא ובפרט באיסור עשה כ"ע מודים דספיקו להקל א"כ שפיר הי' מותר לדוד ולאנשיו לבוא ב"ר במלחמה בצנעה ושפיר אמרי' דתמר הי' מותרת לאמנון ודעת הרמב"ם ז"ל דפסק דב"ר מותרת במלחמה ואעפ"כ אינה נהרג' י"ל דמה"ט ס"ל להרמב"ם ז"ל דמתגלגל עמה י"ב חודש דצריכה לקבל עלי' שבע מצות ב"נ והנה הרמב"ם ז"ל פסק בפי"ב מה' אי"ב דבבת גר תושב בפרהסי' אין קנאין פוגעין בו ונראה פשוט דה"ה דהוא אינה נהרגת כמבואר למדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל בהל' אלו וא"כ מדצריכה לקבל עלי' דיני ג"ת והרי קי"ל דכ"מ היכא דאשתני דינא אשתני קטלא ולכן אינה נהרגת ובאמת אם לא רצתה לקבל ז' מצות פסק הרמב"ם ז"ל דנהרגת וזה נכון לכאו' ליתן טעם לפלגתת הפוסקים אי ב"ר מותרת במלחמה ועי' בכ"ז

אמנם לא אכחד שגוף ד' הרדב"ז ז"ל דס"ל דגם בבא על הכותית בצנעה היא נהרגת צ"ע אצלי וממקומו היא מוכרע להיפך דהרי הרמב"ם ז"ל כתב שם בהל' ט' דעכו"ם הבא על בת ישראל אם א"א היא נהרג עלי' ואם פנוי' היא אינו נהרג ותמוה מאד אמאי לא יהי' נהרג משום דבא לישראלית תקלה על ידו ומה נפ"מ בין ישראל הבא על העכו"ם ובין עכו"ם הבא על הישראלית והוא תימה גדולה לכן נראה ברור דהרמב"ם ז"ל ס"ל דתקלה אינו אלא בבא על הכותית בפרהסי' דהוא איסור תורה דקנאין פוגמין בו זה הוא בגדר תקלה ולכן נהרגת משא"כ בכותי הבא על בת ישראל שכ"כ לעיל שנראה עיקר כדעת מרן הב"י ז"ל דל"ש בזה קנאין פוגעין בו ואפי' בפרהסי' הוא רק איסור דרבנן א"כ אינו בגדר תקלה וממילא אינו נהרג ותמהני שלא ראיתי עוד מי שנתעורר בדברי הרמב"ם ז"ל, ודרך פלפול יש לה"ר לדברינו דבצנעה אין הוא נהרגת מהא דמבואר בכתובות ר"פ אלו נערות דהבא על הכותית יש לה קנס וברש"י ז"ל דכותים גירי אריות הן ובתוס' תמהו בזה הא בכותית לית לה קנס עכ"פ דעת רש"י