כלי חמדה דברים רסג

בא"י קודם כיבש וא"כ כשבקשו ישראל כפרה על הרהור הלב מטעם זנות מקשין התוס' שפיר דמטעם זנות אין חילוק בין קודם כיבש לאחריו עכ"ל והנה הדברים דברי חכמה המה ויש להסביר בזה פ' הגמ' סנהדרין שזכרנו למעלה שהק' הא בכותי אסור ביפ"ת נימא מא"מ דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ות' משום דלא בני כיבש נינהו וצ"ע ההסבר ולדעת רבינו ז"ל מובן היטב דנהי דאיסור זנות התירה תורה משום דיצרו תוקפו והו"ל כאונס וכחולה שיב"ס דמתירין לו כל אסורין אך איסור גזל אינו מותר אף לחולה שיב"ס ואסור להציל את עצמו בממון חבירו אם לא ע"מ לשלם והכא ל"ש זה וא"כ דווקא ישראל דבני כיבש הם וליכא איסור גזל אלא איסור זנות הותר להם יפ"ת משא"כ נכרים דלאו בני כיבוש הם ואיכא איסור גזל ואיסור זה אינו מותר בשום פנים אמנם בעיקר הדברים יש לעי' הרבה א' במ"ש דלישראל הי' אסור משום גזל קודם כיבש הארץ צ"ע דגזל ל"ש אלא שלא בשעת מלחמה אבל ע"י מלחמה כיון דישראל קונה בכיבוש מלחמה אינו בגדר גזל והפי' בזמן שהן מסורין בידך הוא באמת בכל מלחמה כשכבשו את האומות וה"ה מסורין בידך אין בזה איסור גזל דהרי לדברי רבינו ז"ל לא הותר יפ"ת אלא לאחר כיבש וחילק ואיסור גזל גם בשבע שכבשו לא הי' שייך כלל דמה שכבשו אינו גזל וז"ב, ב' מלבד זאת י"ל החכ"צ בת' דאפי' למ"ד גזל נכרי אסור מה"ת אינו איסור עצם מצד שאסור לגזול את הנכרי אלא מצד כדי שלא ירגיל לגזול מישראל אסרה תורה לגזול גם מנכרי כ"ז שאינו מסור בידך א"כ כמו דאיסור זנות דיפ"ת הותר נגד היצה"ר משום דיצרו תוקפו ה"ה דאיסור גזל נכרי הותר ביפ"ת כיון דאינו מצד ממון חבירו ויותר נראה כמ"ש למעלה דמצד איסור זנות יש חילק בישראל בין שיש רשות במלחמה בין שהוא שלא ברשות דאם אינו ברשות התורה ל"ש להתיר נגד היצה"ר וכמ"ש למעלה אמנם הא דאמרי' בסנהדרין שאני עכו"ם דלאו בני כיבוש נינהו יש לפרש משום איסור גזל ג"כ וכמ"ש רש"י ז"ל שם דנ"ז ע"א לפרש דלכן אסור בעכו"ם יפ"ת משום שהוא בגדר גזל שגוזל את אשתו של חבירו במלחמה ואע"ג דעכו"ם ג"כ קונה בכיבוש מלחמה כמבואר בגיטין דל"ח נראה דרש"י ז"ל אזיל לשיטתו שם בגיטין דנראה דס"ל דנכרי לא קונה בכיבוש מלחמה טרם שנתיאשו הבעלים וקונה בחזקה ועי"ש בתוס' שתמהו על רש"י ז"ל בזה ופרשו דהיינו משום כיבש מלחמת אמנם רש"י לשיטתו א"ש ועי"ש בהא דעמון ומואב טהרו בסיחון שפי' ג"כ מצד יאוש ועי'בתוס' רי"ד שם שנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא שכ' ג"כ כדעת רש"י ז"ל וא"כ כ"ז שלא נתיאשו הבעלים יש איסור גזל במה שגוזל את אשתו ובעיקר סתירת הסגיות מגיטין לסנהדרין כבר האריכו בזה רבני בתראי וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ

(ה) ובגוף קושית התוס' שהק' על הא דאמרו ישראל במלחמת מדין מידי הרהור לא יצאנו הא יפ"ת היתה מותרת להם ואין איסור בהרהור לענ"ד נראה דלא יתכן קשיתם כ"א לרב דס"ל דהותרה לגמרי וללישנא קמא במס' קידושין דכ"א ע"ב דס"ל לרב דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי אמנם לשמואל דס"ל דלא אמרי' הואיל ואשתרי וע"כ כמ"ש הרשב"א ז"ל דאין זה אלא כמו שנדחה איסור לחולה שיב"ס ומעתה י"ל לפמ"ש הר"ן ז"ל דאם בישל לחולה שיב"ס בשבת נהי דשבת נדחה אצל פק"נ מ"מ הוי בגדר חילל שבת ויש על התבשיל שם מעשה שבת ולמ"ד דמעשה שבת אסור מה"ת התבשיל אסור מה"ת משום מעשה שבת א"כ ה"נ הוי עבירה אלא שדחתה התורה במלחמה מפני שיצרו תוקפו ואע"פ שבכ"מ כללא הוא דגם אבזרי' דג"ע אינו נדחין מפני פק"נ כמו הא דאחז"ל דלא תעמוד ערומה אמנם במלחמה נדחה מפני זה דיצרו תוקפו עכ"פ הוי בגדר עבירה וצריך כפרה והרי דרשו חז"ל מסמיכת הפרשיות דסופה לשנאותה ולהוליד ממנה בן סו"מ הרי שאינו בגדר היתר ושפיר י"ל דצריך כפרה ואולי יש זאת להעמיס בת' שכתב דעכ"פ אסורא איכא מדכתיב