כלי חמדה דברים רסב

הביאה מותר הרי אין כאן הרהור עבירה וע"ז ת' שפיר כיון דדרשינן וחשקתה בה ולא בה ובחברתה א"כ שתיים אסור לבעול וא"כ כשהרהר בשתי נשים הרי עושה איסור בהרהור וא"כ שפיר אמרו מידי הרהור לא יצאנו שהרהירו בשתי נשים כאחת ושפיר הוי הרהור עבירה וז"פ בכוונת התוס' ומ"ש רבינו ז"ל דכוונת התוס' לדרשה דבאשתו ולא בא"ח לכאו' אין לו מובן כלל דמה בכך דבכל מקום אסור א"א של עכו"ם הא עיקר קושית התוס' משום דבמלחמה מותרת יפ"ת אפי' א"א וא"כ אין תי' כלום וצ"ע ולכאו' עלה בדעתי שכוונת רבינו ז"ל דהנה לכאו' צע"ג כיון דבאמת ביאת כותית בצנעה ליכא איסור מה"ת וכל האיסור ביפ"ת שצריכה התורה להתיר הוא משום דגם בפרהסי' מותרת כמ"ש הרב בלח"מ ז"ל וא"כ זה שייך רק במעשה אבל הרהור לבעול את הכותית הא אינו הרהור עבירה כלל מה"ת לפי"ז יק' קו' התוס' אפי' א"נ דבמלחמת מדין לא הותרה יפ"ת מ"מ איך שייך בזה הרהור עבירה כיון דעצם הביאה אינה אסורה וע"ז שפיר תי' התוס' דנהי דביאת כותית אינה אסורה מה"ת ה"ד פנוי' אבל א"א אסורה מה"ת מכח עשה דודבק וא"כ שפיר הוי הרהור עבירה מה"ת אם מהרהר בא"א אך לפי"ז אין ענין ד' התוס' כלל לזה אם יפ"ת הותר במלחמה או לא והמעי' בד' התוס' ובד' הטו"ז יראה שא"א להעמיס זאת בכוונתם ובאמת נראה שהתוס' ס"ל דזה שאמרו מידי הרהור לא יצאנו היינו משום שהרהר גם בא"א של נכרים שזה אסור מה"ת והוי הרהור עבירה מה"ת אמנם קשי' להו ע"ז הא הביאה ג"כ מותרת וע"ז ת' דשתי נשים שהם א"א אסור לבעול מה"ת וא"כ כשהרהרו בשתי נשים שהם א"א הוי הרהור איסור תורה וצריך כפרה ואולי יש להעמיס זאת בד' רבינו ז"ל דכוונתו רק להורות לנו דאי' הרהור לא הי' מצד אחת ולא שתיים כ"א בהיותם א"א דזולת זה ל"ש על הרהור שם עבירה כיון דאין איסור אלא בפרהסי' לא יתכן שהרהור יהי' אסור וצ"ע עוד, עוד כתב רבינו ז"ל בזה"ל וכתב בס' צידה לדרך לחלוק ע"ד התוס' שמשמט מדבריה' שדין יפ"ת נוהג בבנות מדין שא"כ שאינו נוהג אלא אחר שכבשוה וחלקוה והביא גם מס' החינך שכ' שאין דין יפ"ת נוהג אלא בזמן שישראל יושבין על אדמתן כו' שאז יש להם רשות להלחם מלחמת הרשו' ולזה נתכוין החזקוני שכתב אבל בירושלמי אמרי' שאין יפ"ת מותרת אלא לאחר כיבש עכ"ל ואין בזה ממש לסתור ד' התוס' ובאמת אין רמז בגמרא לחלק בין הזמנים כו' וכן דעת הרמב"ם ז"ל ה' מלכים שלא זכר כלום מזה אלא כ' דין יפ"ת בסתם כו' עכ"ל של הדברי דוד ז"ל ואנחנו כבר ביארנו לעיל דזה ודאי אמת דהיתר יפ"ת לא הי' קודם שכבשו א"י לגמרי כיון דלא ניתן להם רשות לכבוש שאר ארצות מקודם שיכבשו כל א"י ואם המלחמה שלא ברשות תורה אע"ג דישראל קונים בכיבש מלחמה מ"מ לא הותר להם יפ"ת אמנם ז"ד מה שלא הי' ברשות התורה אבל המלחמה שהיתה ברשות התורה כמו מלחמת מדין וכיו"ב הארצות שכבש דהע"ה שהי' ברשות הב"ד הגדול היתה יפ"ת מותרת ואין מקום לקו' הצידה לדרך ול"צ לת' הדברי דוד ועי' היטב בזה. ותראה כי הדברים ברורין בס"ד

וראיתי לרבינו ז"ל בפ' תצא הביא ג"כ קושית הצידה לדרך שהרעיש בקול רעש גדול על התופ' מטעם הנ"ל דלא הותר יפ"ת כ"א לאחר כיבוש וחילוק וסיים ומי שדעתו רחבה מדעתי ית' דברים וישא ברכה וע"ז כתב רבינו בזה"ל ואני חפץ בברכה ולת' קושי' החזקה בעיניו דענין מאנס הכותית יש בה שני טעמים א' מפני זנות השני משום גזל כו' ובזה ניחא החילוק של הירושלמי דאין היתר יפ"ת אלא לאחר כיבש בוודאי קשה מאי טעם יש לחילק זה דכיון דדברה תורה נגד יצה"ר לפני כיבש נמי אלא נראה דהטעם משום גזל ואמרי' בפ' הגוזל בתרא אר"ה מניין לגוזל עכו"ם שאסור מה"ת ואכלת את כל העמים כו' בזמן שהן מסורין בידך ולא בזמן שא"מ בידך וזה ממש החילוק בין לפני כיבוש ובין לאחר כיבש משום הכא גבי בנות מדין אין שם משום גזל דהא קרא התיר בהדי' מטעם כי צוררים הם לכם משא"כ