כלי חמדה דברים רסא

התורה לכוף אותה לעבדות ולשחררה ודו"ק היטב והא דקאמר רשב"א דיכול לעשות כן צ"ל אחת משני אלה או דכוונתו רק דיכול לעשות כן אבל מודה דאינו רשאי מטעם העשה הנ"ל או דס"ל כר"י דלעולם בהם תעבודו הוא רק רשות אבל להלכה דקי"ל דלעולם בהם תעבודו היא חובה נהי דלצורך מצוה דרבים נדחה איסור דלעולם בהם תעבודו כמו דמצאנו בר"א ששחרר עבדו והשלימו לעשרה אבל להכנס לכתחילה לאיסור זה ולהיות נדחה מפני יצרו תוקפו אין שום סברא ולזאת שפיר התירה תורה נגד היצה"ר איסור דביאת כותית ול"ק קו' המנ"ח על דהע"ה אמאי לא עשה כן וז"ב בס"ד

ובזה א"ש מה דיש להעיר להפוסקים דס"ל דמהני טבילה בע"כ לשם עבדות א"כ מוטב לכופה אותה לעבדות ולבוא עלי' כשהיא שפחה דאפי' א"נ דגם איסור שפחה היא מה"ת כדעת הת"א והרמב"ן ז"ל דאסור מה"ת משום לא יהי' קדש מ"מ בבא על שפחתו מקיים מצוה ג"כ דוהתנחלתם אותם לרשת אחוזה כיון דהשפחה הבנים כמוה וא"כ תמיד איכא מ"ע ואע"ג דלפי האמת עשה זו אינו דול"ת דהרי אסור לבוא על שפחתו לקיים עשה זו וע"כ אע"ג דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו מ"מ אינם חייבין לבקש טצדקי לקיים מצוה זו בכל האופנים וכמ"ש המל"מ בפ"ג מה' עבדים ה"ג מ"מ זה בודאי דאם בא על שפחתו והוליד ממנה בן נהי דעשה עבירה מ"מ מצוה קעביד ואינו בגדר מצהב"ע כיון דהמצוה הוא מה שנתרבו הולדות [ועי"ש במל"מ בשם בעל צדה לדרך שהק' על הר"א מזרחי ז"ל דמסופק דלדידן אם, אדניו יתן לו אשה יהי' בגדר חובה כדי לקיים קרא דוהתנחלתם דא"כ מה חידוש הוא שהתירה תורה לרבו למסור לעבדו העברי ש"כ הא בכ"מ דינא הכא דעדול"ת והמל"מ תמה עליו דע"כ לא קאמר המזרחי שהוא חובה על האדון כ"א לפי האמת דהתורה התירה ש"כ לע"ע אבל א"נ דאסורה ש"כ לע"ע מהכ"ת לומר שכדי שיקיים האדון מ"ע דוהתנחלתם יעבור העבד באיסור דלא יהי' קדש הא אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וראיתי להג' בעל שעה"מ ז"ל שם שכתב על המל"מ שתמוה בעיניו הא קיי"ל דכל היכא דלא פשע אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך עי"ש ואני תמה על גאון כמותו שלא ירד לסוף דעת המל"מ וד' המל"מ ברורים כשמש דע"כ שייך לחלק בין אם פשע או לא אם א"א לחבירו לעבור בעצמו בשביל שיזכה כמו בח"ע וחב"ח שכופין האדון לשחררו כדי שיקיים העבד העשה דלשבת משא"כ הכא כיון דהעשה הוא על האדון ואיהו בעצמו יכול לקיימה מהכ"ת שנתיר לעבד לעבור על ל"ת בשביל שהאדון יקיים עשה ביון דהעבד ה"ה ככל ישראל ועובר בל"ת ועליו אינו מוטל כלל עשה זו כיון דאין השפחה שלו אמנם האדון בעצמו כשבא על שפחתו בודאי עשה מצוה כמ"ש בפנים] אמנם להנ"ל א"ש כיון דעתה אנוס הוא באיסור כותית אבל באיסור שפחה אינו אנוס לא היתר לנו לעשותה לשפחה ולהתיר לו איסור שפחה דיהי' קיל יותר דיהי' בו מצוה ג"כ דכללא דלא הותר כ"א מה שהוא אנוס לעבירה זו דוגמת מי שאחזו בולמוס כמ"ש הרשב"א ז"ל

(ד) והנה בעמדי בענין זה ראיתי לרבינו הגדול בעל טורי זהב ז"ל בס' דברי דוד עה"ת בפ' מטות ובפ' תצא דברים שצריך לי עיון ואמרתי להעלות הד' עה"ס וזה יצא ראשונה בפ' מטות (ל"א נ') וכומז כו' לכפר על הרהור הלב התוס' פ' במה אשה הק' הא יפ"ת מותרת ות' דמ"מ אסורא איכא מדכתיב וחשקת בה ולא בה ובחברתה וכמדומה שיש כאן ט"ס בד' התוס' שהביאו מלימוד ולא בחברתה דזה לא למעוטא אלא שלא יקח שתי יפ"ת כדאיתא פ"ק דקידושין אלא צ"ל באשתו ולא באשת חבירו ושכ"כ ג"כ שם בקידושין דאמרי' אשת אפי' א"א וכתבו התוס' שם אע"ג דאין אישות לעכו"ם מ"מ אסורא איכא דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו עכ"ל הטו"ז ז"ל והנה לכאו' אין דה"ק מובנים כלל דהרי ד' התוס' ברור מללו שעל קושיתו דאיך שייך כפרה על ההרהור כיון דגם גוף