כלי חמדה דברים רס

ישראל במלך עפ"י ב"ד הר"ז כיבוש רבים וה"ה כא"י שכבש יהושיע לכל דבר והוא שכבשו אחר כיבוש כל א"י האמורה בתורה עכ"ל מבואר מד"ק דרק לענין זה חילק אם הי' הכבוש קודם שנכבש כל א"י או אחר שנכבש כל א"י שאם נכבשה מקודם אין עלי' קדושת א"י אבל ז"ב דלהוראת שעה עפ"י ב"ד הגדול יכול ללחום גם קודם כיבוש כל א"י ודהע"ה כשכבש סורי' ג"כ עשה עפ"י דעת ב"ד הגדול שהרי דברו חז"ל על דהע"ה שלא עשה דבר שלא עפ"י תורה ולכן שפי' הותר' יפ"ת במלחמותיו וז"ב, ואם אמנם כי דעת הרמב"ן ז"ל סו"פ עקב אינו כן יבואר אי"ה בחי' טל הרמב"ן ז"ל בקונטרס המלואים ולפי שלא ראיתי למי שיבאר הד' רשמתים על הספר להעיר לב המעי']

(ג) וראיתי להגאון בעל מנ"ח ז"ל מצו' יפ"ת שכתב לתמוה על הא דמוסכם בכל הש"ס שענין היתר יפ"ת הוא רק מפני שיצרו תוקפו ושלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר מהא דס"ל לר"ש בן אלעזר במס' יבמות דמ"ז ע"ב דאע"פ שלא קבלה עלי' כופה ומטבילה לשם שפחות וחוזר ומטבילה לשם חירות ומשחררה ומותר בה מיד ע"ש וא"כ איך מפרנס רשב"א הא דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר והתירה איסור כותית לדעת פוסקים אפי' בפרהסי' או איסור א"א דאיכא איסור עשה דודבק באשתו ולא בא"ח הא איכא עצה לעשות בהיתר שיטבילה בע"כ לשם שפחות ואח"כ יטבילה בע"כ לשם גירות וה"ה ישראלית גמורה וכיון דאפשר בהיתר למה התירה תורה נגד יצה"ר והנה לכאו' לא אדע מה ק"ל הא אם מטבילה לשם שפחות אם משחררה עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו כיון דנעשית שפחה הרי צריך לקיים בה לעולם בהם תעבודו והקרא דוהתנחלתם לרשת אחוזה רק שנימא דמשום יצרו תוקפו מותר לעבור על העש' וא"כ א"ז בגדר אפשר לקיים שניהם ושפיר אמר' תורה דמשום יצרו תוקפו הותר לו איסור כותית וא"א אמנם לאחר העיון נראה דקושית הג' ז"ל משום דבעילת כותית וא"א גוף הביאה הוא עביר' משא"כ אם יכופה לעבדות ואח"כ לגירות נהי דיעבור בעשה אבל הביאה יהי' בהיתר ומוטב שיעבור על עשה דלעולם בהם תעבודו ויהי' הביאה בהיתר משיעבור על ביאת איסור ויעבור על עשה דודבק איסור דביאת כותית בפרהסי' שהוא איסור תורה אמנם לקושטא דמילתא י"ל עפמ"ש הרלב"ג ז"ל מובא בפרשת דרכים דרוש י"ט שכתב דנהי דמתירין אסורין לחולה שיב"ס מ"מ היינו דווקא אסורין שהחולה צריך אותם שיתירו אותם עבורו אבל אסורים שאין המולה צריך בהן אע"פ שאם נעשה אסורים אלו יהי' בהם אותה התועלת להחולה אסורים אלו אינם מותרין לחולה שיב"ס וכתב בזה"ל ולזאת הסיבה מותר לכבות את הנר בשביל החולה שישן ולא יותר לטלטל הנר כיון דהכיבוי הוא צורך החולה אבל הטלטול אע"ג דעי"ז שנטלטל את הנר לחדר אחר ממילא יהי' חושך בחדר החולה מ"מ הטלטול אינו צורך החולה ועי"ש בפר"ד שחולק עליו מסברא ולא הי' צריך לחלוק עליו מסברא והי' לו להביא מפיה"מ להרמב"ם ז"ל במקומו במשנה שם שכתב דרק אם א"א לטלטל לחדר אחר מותר הכיבוי אבל זולת זאת אסור הכיבוי כיון דאפשר בטלטול הנר לחדר אחר אמנם בכ"ז נראה ד' הרלב"ג ז"ל נכונים דסתמא דמשנ' נראה דכיבוי מותר בכ"מ אמנם הרמב"ם ז"ל לשיטתו דס"ל דמלאכה שאצל"ג חייב מה"ת ולפ"ז כיבוי הוא מלאכה דאורייתא ושפיר קאמר דאם אפשר בטילטול הנר דמה"ת היתר גמור הוא ל"ש למשרי מלאכה, אמנם הרלב"ג ז"ל קאי להלכה דקי"ל מלאכה שאצל"ג פטור והוא רק שבות נהי דהוא שבות חמור בזה שפיר כתב הרלב"ג דאם עומדים לפנינו איסור כיבוי ואיסור טילטול הנר אע"ג דכיבוי הוא שבות חמור יותר כמ"ש הרשב"א ז"ל מ"מ כיון שהכיבוי הוא לצורך החולה והטילטול אינו צורך החולה מתירין איסור כיבוי וז"ב ומעתה ה"ה בנ"ד כיון דהכא יצרו תוקפו והוי כאונס על ביאת כותית וא"א אבל על העשה דלעולם בהם תעבודו אינו אונס לעבור א"כ אין זה בגדר קיל יותר שיכוף אותה לטבול לעבדות ואח"כ לשחררה כיון דעבירה זו אינו צורך האונס וזה דומה ממש לד' הרלב"ג ז"ל ולכן התירה תורה איסור דביאת כותית ולא