כלי חמדה דברים רנט

וא"כ ה"ה ג"כ רק בגדר כל אסורין שהותרו בהיותו אנוס ויש לתלות הד' בהא דאיתא בגמ' בקידושין (דכ"א ע"ב) בכהן ביפ"ת עי"ש בגמ' דשמואל ס"ל דביאה שני' אסורה וכתב הרשב"א ז"ל שם וא"ת א"כ מ"ט דשמואל דאסר י"ל דל"ד לאשת אח כו' אבל יפ"ת לאו מצוה היא שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ול"ד אלא למי שאחזו בולמס שמאכילין אותו עד שיאירו עיניו ומשם ואילך באיסורו קאי וה"נ מב"ר ואילך דנתקררה הדעת אסור עכ"ל הרשב"א הרי מבואר דהרשב"א ז"ל מדמה לענין יפ"ת דלא הותר אלא ב"ר משום דיצרו תוקפו למי שאוחזו בולמוס וא"כ אם זה הוי בגדר הותרה ה"ה כל המאכלות אסורות שהותרו בשעת מלחמה מפני רעבון ה"ה בגדר הותרה והרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מלכים ה"ד פסק כן דאינו מותר אלא בב"ר יעי"ש וא"כ נסתרו ד' הג' ז"ל מכל וכל ובח' למס' סנהדרין כתבנו בביאור ד' רש"י ז"ל בסנהדרין דנ"ט ע"א בד"ה לאו בני כיבוש נינהו שכתב בזה"ל לא נתנה ארץ לכבוש כ"א לישראל שאף לישראל לא הותר יפ"ת אלא במלחמה ע"י כיבוש עכ"ל ולכאו' צע"ג הא מבואר במס' גיטין דל"ח דעמון ומואב טהרו בסיחון ועי"ש בגמ' דילפינן מוישב ממנו שבי דעכו"ם קונה ישראל במלחמה וכבר נתקשו בזה האחרונים אמנם נראה ביאור ד' רש"י ז"ל דהנה ענין יפ"ת היינו משום דיצרו תוקפו והוי כאונס והתירה תורה כנגד יצה"ר אך לכאו' צ"ע הא עי"ז שהלך למלחמה הכניס א"ע לאונס וא"כ הו"ל כרצון ואמאי יהי' מותר אך באמת א"ש עפמ"ש הריב"ש בת' דאם זה שהכניס א"ט לאונס אינו איסור ואח"כ הוא אנוס הוי בגדר אונס אמנם אם הכניסה בעצמו ג"כ איסור הוא אף שנאנס אח"כ הו"ל רצון כיון דזה שהכניס עצמו לאונס ג"כ אסורא היא [ועי' בזה במ"ש בס' כלי חמדה פ' בהר בקרא דוהתנחלתם אותם וגו' אות ב' לבאר הד'] ומעתה א"ש מאד דברי רש"י ז"ל דאמת הדבר דגם נכרים המה בני כיבוש ואם עשו מלחמה קניתם את הקרקע מדין כיבוש מלחמה אך אין להם רשות ללכת למלחמה שלא נתנה תורה רשות לכבוש הארץ כ"א לישראל ולכן דווקא בישראל כיון דיש להם רשות עפ"י תורה לכבוש את הארץ כמו שמבואר בתוה"ק פ' עקב כל המקום גו' לכם יהי' וכיון דהמלחמה הוא רשות שוב מהני הא דיצרו תוקפו אח"כ להתיר לו יפ"ת משא"כ בב"נ דלא ניתן רשות להם לכיבוש ארצות נהי דאם עברו ועשו מלחמה קנאו בכיבו' מלחמה אבל היתר יפ"ת ל"ש בהו כיון דהוא רק מפני שהוא כאונס הרי הכנים עצמו לאונס וכיון דהכניסה לאונס הוי באיסור ה"ה כרצון והוא נכון בביאור דברי רש"י ז"ל ולת' הסגיות שלא יסתרו אהדדי ומבואר מזה דהיתר יפ"ת הוא רק משום דהוי כאנוס וכמש"ל מדברי הרשב"א ז"ל [ולכאו' עלה בדעתי להעיר עפ"ד רש"י ז"ל דס"ל דיפ"ת אינו מותרת אלא בשיש רשות לכבוש את הארץ א"כ לפ"מ דמבואר בספרי פ' עקב דאין רשות לישראל לכבוש בחו"ל קודם שכבשו א"י וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מלכים ה"א ומטעם זה הוי כיבוש סורי' כיבוש יחיד כיון דכבשה דהע"ה טרם שכבש שבעה עממים א"כ לכאו' לא משכח"ל יפ"ת כלל לפ"ד רש"י ז"ל דבמלחמת ז' עממין כיון דכתיב בהו ל"ת כל נשמה לא הותרה יפ"ת רק במלחמת שאר עממין והוא בחו"ל ולזה הרי לא נתן רשות לישראל לכבוש את הארץ וא"כ איך משכח"ל יפ"ת ומבואר להדי' בש"ס שדהע"ה הי' לו ד' מאות ילדים מנשי יפ"ת ואמנון ותמר הי' מבני יפ"ת אמנם נראה דל"ק דאמת כן הוא דאין רשות לכבוש מדינות אחרות טרם כיבש א"י אמנם להוראת שעה עפ"י סנהדרין של ע"א מותר וכיון דבמלחמת הרשות אין יוצאין למלחמה בלי רשות הסנהדרי הגדולה וזה הוא רשות התורה שפיר הוי בגדר רשות התורה ואף כי לענין קדושת א"י אינה נתקדשה בקדושת א"י כ"ז שלא נכבשה כל ארץ ישראל אמנם לענין יפ"ת שפיר הוי בגדר רשות עפ"י תורה לכבוש את הארץ ועי' ברמב"ם ז"ל שם ה"ו שכ' בזה"ל כל הארצות שכובשין