כלי חמדה דברים רנח

אך דעת כל הפוסקים דגם אשה ב"נ מוזהרת באיסור א"א ובאמת גם באיסור כותית י"ל דגם היא מוזהרת שלא לבעול לישראל ועי' בתוס' יבמות כ"ה ע"ב ד"ה לימא כו' ובחידושי שם בשם הג' בעל בית מאיר ובעל חמד"ש ואכמ"ל יותר וכתבתי רק לפלפולא לקיים דברי חכמים]

ובעיקר הדבר דפשיטא לי' להג' ז"ל דגם איסור א"א ל"ש כ"א בב"ר אמנם לירושלמי דס"ל דאין ב"ר מותרת אלא לאחר כל המעשים ל"ש איסור א"א הנה בס' חמדת ישראל בדיני ב"נ אות י' ואות י"ט כתבתי בשם הגאונים בעל פרמ"ג ז"ל ובעל שו"מ ז"ל שכתב להיפך דגם לאחר כל המעשים עדיין צריך להיתר א"א והג' בעל שו"מ כתב לפרש בזה מ"ש התוס' ונגד כותית ל"פ כלום והכל עשה עפ"י הירושלמי דהיינו ר"א הקליר ס"ל כירושלמי דאינו מותר ב"ר אלא לאחר כל המעשים ולזאת ליכא איסור כותית אלא איסור א"א דאיכא גם לאחר כל המעשים ואם אמנם כי בספרי שם כתבתי דאינו נראה כיון דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי הרי ממילא פקע האישות וכמו דאמרת דליכא איסור כותית ה"ה דליכא איסור א"א אמנם שו"ר שיש מקום גדול לדבריהם עפמ"ש הראב"ן ז"ל דהא דאמרי' בגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ה"ד בזכרים אבל בנקיבות הבאין להתגייר לא אמרי' דהוי כקטן שנולד וראי' מדאסורה לכהן משום זונה ועי' בספר כלי חמדה בפ' תולדות אות ג'] וא"כ שפיר י"ל דנהי דהוי גיירת מ"מ למ"ד דבב"נ ל"מ גירושין וא"א להם להפרד זמ"ז גם לאחר שנתגיירה עדיין איכא איסור א"א ובאמת א"נ כן יתפרש כפשטא התיר לן א"א דה"ה ישראלית ואיכא אכתי איסור א"א ואעפ"כ התירה תורה ביפ"ת וא"כ משכח"ל בנשים ישראלית איסור א"א ושפיר אמרה בעינא למיכל בשרא בחלבא, ובעיקר קשיתינו הא דנשים לא הותר איסור כותית וא"א הערנו ח"א בדקדוק לשון ר"א הקליר שהובא בתוס' שכ' בזה"ל ונגד א"א יפ"ת לאיש דלכאו' הך לאיש מיותר אמנם י"ל עפמ"ש הרמב"ן ז"ל עה"ת בקרא דאם לא חפצת בה ושלחת לנפשה בזה"ל והנה כיון שהכתוב אומר ששלחתה לנפשה ומזהיר שלא ימכרנה בכסף כו' נלמד שא"צ ממנו גט אבל הכתוב עשה אותה כא"א בהיותה עמו וכאשר שנא אותה שלח אותה באונסה עכ"ל מבואר מד"ק דלמד הפי' בקרא דאע"ג דלאחר כל המעשים אמרה תורה והיתה לך לאשה וה"ה אשתו כ"ז שהוא אצלו ואם זינתה תדון כא"א כמ"ש הרמב"ן ז"ל בביאור יותר בקרא דאח"כ תבוא אלי' ובעלת ועיי"ש שכ' שהוא אשתו גמורה שהתורה הקנתה אשתו לו אמנם אעפ"כ חידשה התורה בזה דאם ירצה לשלחה א"צ גט וא"כ יש חדוש גדול ביפ"ת דהתירה בה תורה איסור, א"א אם בעלה ושלחה מביתו מותרת להנשא לאחר בלא גט וזה הפי' אסר לן א"א התיר לן יפ"ת ולאיש היינו שמותרת לינשא לאיש בלא גט ובזה הותר א"א באשה ישראלית שהיתה אשת ישראל וזה נכון מאד עפ"ד הרמב"ן ז"ל אמנם בעיקר ד' הרמב"ן ז"ל הנה מלבד שהרמב"ן ז"ל בעצמו אח"ז כתב בזה"ל ויתכן כי טעם הכתוב לומר שאם יחפץ בה תהי' לו לאשה כו' והכל תלוי בבעילה הזאת כי אם אחרי בעילתה תעמוד עמו ימים ויבוא עלי' עוד הפעם כו' כבר נעשית אשתו והנה הוא יהודית ומתגרשת בגט וא"כ נראה להדי' שחזר מדבריו הקודמים וס"ל באמת דאם אחר הב"ר שהיא לאחר כל המעשים אם בא עלי' עוד הפעם ה"ה אשתו גמורה וצריכה. גט לבד אם לא בא עלי' יותר מב"ר מלבד זאת הרי מבואר בספרי ושלחת לנפשה ושלחת בגט כדברי' ר' יונתן מבואר דס"ל דצריכה באמת גט לזאות קשה לומר שזה פירש הפייטן ומוכרח לומר כמש"ל

ב) והנה כ"ז כתבנו לחיה"ק דברי הג' ז"ל אמנם כן בגוף דבריו שכ' לחלק בין יפ"ת דהוי בגדר הותרה משא"כ שאר איסורין כיון דאינם מותרין אלא מדוחק אינו בגדר הותרה ולענ"ד יש לעי' כיון דאמרינן דלא התירה תורה אלא כנגד יצה"ר ואינו מותר לבעול יפ"ת כ"א בשיצרו תקפו