כלי חמדה דברים רנג

עפ"י עצמו יש לעי' הרבה ולכאו' יש לה"ר לזה מ"ד הירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ג דרצה יהושיע לדון את עכן עפ"י הגורל ועכן השיבו, כן אלפן משה רבן עפ"י שניים וגו' התחיל יהושיע מפייס לעכן כו' ואומר לו בני שים כבוד וגו' עי"ש כל הסוגי' ולכאו' יפלא דכמו דלא מהני גורל בד"נ ה"ה דל"מ הודאת עצמו וא"כ מה בכך דהודה אמנם להנ"ל י"ל דגורל הוי עכ"פ כמו אומדנא ומודה לד' האומדנא חייב (והכא ל"צ התראה דהרי הי' בחרם מי שיעשה כן בחרם יתחייב) ולזאת אין זאת בגדר עפ"י עצמו אמנם המעי' ברמב"ם ז"ל סופח"י מסנהדרין שכ' דהריגת עכן עפ"י עצמו היתה הוראת שעה או מדין מלך נראה מבוא' דמדינא לא הי' מתחייב מיתה אע"ג דבלא הודאתו הי' נלכד עפ"י גורל ומבואר מד' הרמב"ם ז"ל היפך סברא זו וע' ברש"י סוטה ד"ז ע"א ד"ה שוברת כתובתה שכ' בזה"ל כותב שובר על כתובתה זניתי והפסדתי כתובתי כו' ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה עכ"ל וכבר תמה בזה הגאון בעל קרבן עדה ז"ל בירושלמי סוטה למה צריך רש"י לומר הטעם משום דלא הי' התראה ת"ל דלא הי' עדים אמנם להנ"ל י"ל דרש"י ז"ל לשיטתו דהא דאינו נהרג עפ"י עצמו הוא משום מוב"ק וכיון דהכא איכא רגל"ד שזינתה שהרי קינא לה ונסתרה אינה בגדר מוב"ק לכן לולא חסרון התראה היתה נהרגת עפ"י עצמה והערנו לזה יד"נ הרה"ג מו"ה שאול משה נ"י האבד"ק וויערשאוו, אמנם באמת קשה להעמיס זאת ברש"י ז"ל שאין הרגל"ד בסוטה אומדנא גדולה כ"כ שזינתה שיהי' מהני הודאת עצמה לחייב מיתה דהרי חזינן דכל ענין השקאת סוטה שצותה התורה הוא מפני גדול השלום ולעשות שלו' בין איש לאשתו התירה התוה"ק מחיקת השם הרי חזינן דאינו אומדנא גדולה שזינתה ואם כי ע"א נאמן לאסור אותה על בעלה מטעם זה דרגל"ד הוא אבל אין מזה הוכחה דיהי' מהני למיתה בצירף הודאתה ומה שנלע"ד בישוב דעת רש"י ז"ל לפמ"ש הג' מוהר"מ מינץ ז"ל האחרון סי' כ' לברר שדעת רש"י ז"ל כבה"ג דס"ל דנהי דקיי"ל דל"צ העדים להעיד שראו כמכחול בשפופרת וסגי אם העידו שראו כדרך המנאפים ה"ד לענין חיוב מיתה אבל לאסרה על בעלה צריך דוקא שיעידו כמכחול בשפופרת והטעם בזה כתבו האחרונים דבאמת הא דסגי בהעידו שראו כדרך המנאפים הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל משום דעשה פרצה כזו לשכוב על אשת חבירו מסתמא הערה בה וכיון דקיי"ל דיכול לטעון ברי לי נגד החזקה לכן אינה נאסרת על בעלה משא"כ להמיתה כיון דקבלה התראה ואמרה אעפ"כ לכן נהרגת ומעתה נראה דלשיטת בה"ג ה"ה בקינא לה ונסתרה ובאו עדים ואומרים שראו כדרך המנאפים והיא טוענת ברי שלא זינתה ג"כ אינה נאסרת על בעלה בלא השקאה ומשקין אותה אמנם אם אינה מכחישה את העדים אי"ז מיקרי מתחייב ע"י עצמו כיון דהחזקה אומרת שזינתה והרי נתחייב עפ"י חזקה לכן הי' ק' לי' לרש"י על הא דסתמא קתני דהאומרת טמאה אני אינה שותית משמע אבל זה ברור דאינה נהרגת וק' הא משכח"ל לפעמים שעי"ז שאומרת טמאה ואינה שותית תהי' נהרגת ג"כ כגון שהעדים העידו שראו כדרך המנאפים דבכה"ג ג"כ שותית לדעת בה"ג ואם הודית שזינתה תהי' נהרגת ג"כ ולהזהיר זה כתב רש"י ז"ל דבשום אופן אינה נהרגת כיון דהי' בלא התראה ויש לעי' עוד בזה אם לדעת הבה"ג גם לאחר קו"ס לא יהי' מהני עידות שני עדים לאסרה אם יעידו שראו כדרך המנאפים די"ל דעכ"פ הוי זה כעידות ע"א כמכחול בשפופרת וכתבנו בזה במק"א ואכ"מ ובח' כתבנו להעיר בהא דמבואר בסנהדרין פ"א דנסקלין בנשרפין ידונו בקלה דקשה הא דוח"ל דהי' כת אחת שהעידו על הנסקלים ונשרפין וע"כ דהי' שני כתי עדים א"כ אמאי ידונו בקלה הא כיון דנתערבו הרי לא נודע מי המה העדים של הנסקלין ועדים של הנשרפין וא"כ הוי כמו נקטעה ידי העדים דפטורין לגמרי וכ"כ בס' חמדת ישראל ועי' למורי הגאון האדיר זצוקללה"ה בס' ישועות ישראל סי' ל' סק"ה שכ' לחדש בזה טעם הכחשה