כלי חמדה דברים רנב

ולכאו' צ"ב מה זה שכתב הרמב"ם ז"ל אפי' הרג באונס ומהכ"ת דשפ"ד יהי' חמור מע"ז וג"ע אמנם להנ"ל י"ל דהנה לכאו' צע"ג על הרמב"ם ז"ל דלמה צריך לומר דאונס פטור ת"ל דאונס והתראה הוא שני הפכים בנושא אחד כמ"ש הכ"מ וא"כ ת"ל דהוא בלא התראה אמנם ברוצח קיי"ל דבלא התראה מכניסין אותו לכיפה וא"כ ברוצח שפיר הי' מקום לומר דאפי' רוצח באונס חייב עכ"פ בהכנסה לכיפה ויש להסביר הדברים עפ"י הנ"ל דענין הכנסה לכיפה הוי כמו חיוב ממון וא"כ כמו בנזיקין אמרי' אדם מועד לעולם וחייב אפי' באונס גמור ואסור להציל בממון חבירו הו"א דה"ה ברוצח לענין הכנסה לכיפה אפי' באונס חייב לכן כתב הרמב"ם ז"ל דז"א כיון דכללא הוא אין אדם נהרג אלא ברצונו ובהתראה וא"כ באונס דהוי תרתי לריעותא אונס ובלא התראה גם לכיפה אין מכניסין (ובחי' על הרמב"ם ז"ל כתבנו דכוונת הרמב"ם ז"ל משום דבשפ"ד באונס עובר העבירה דשפ"ד וא"ד לע"ז וג"ע דבאונס אין כאן עבירה דע"ז וג"ע רק עבירת חילל השם משא"כ בשפ"ד דהוא בכח מה חזית גם באונס איכא עבירה דשפ"ד ממש ונראה פשוט לפמ"ש האחרונים דאע"ג דב"נ אינו מצווה על ק"ה מ"מ בשפ"ד יהרג וא"י אם עבר ולא נהרג חייב מיתת ב"ד כיון דלא נאמר אצלו וחי בהם ומעתה שפיר קמ"ל רבותא דבישראל אינו כן ואף בשפ"ד אם עבר והרג את חבירו באונס א"ח מיתה) ולפ"ז נסתרו דברינו בביאור התרגום יונתן דהכא כיון דהוי רק אומדנא וגם בלא התראה דהוי תרתי לריעותא גם לכיפה אין מכניסין ויש להכריח כן מד' התוס' שבועות דל"ד ע"א ד"ה עפ"י שניים עדים שכ' חבר הי' וכמ"ד דא"צ התראה עכ"ל ולכאו' יפלא הא י"ל דנפ"מ לענין הכנסה לכיפה דל"צ התראה אמנם להנ"ל א"ש כיון דהוי תרתי לריעותא ידיעה בל"ר ובלא התראה גם לכיפה אין מכניסין אם לא בחבר וכמ"ד דא"צ התראה ויש לעורר בזה ע"ד מרנא הגאון הקדוש מסאכטשאוו (שליט"א) זצלה"ה בת' מוהרש"ם שכ' לחדש דבכל מקום דלא מהני ידיעה בל"ר וצריך ראיי' ממש ל"מ שליחות דפעולה ע"י שליח ל"ה יותר מידיעה ותמה הג' מוהרש"מ ז"ל מבערזאן עליו מהא דמבואר בקידושין דלשמאי הזקן האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש מתחייב שולחו והא הוי ידיעה בל"ר ובד"נ ל"מ ידיעה בל"ר וא"כ מה בכך דאמרי יש שלד"ע והוא קושי' גדולה ועלה בדעתי לת' דהנה הג' בעל נוב"י ז"ל מה"ק בלא"ה דהא דס"ל לשמאי הזקן דבצא והרוג את הנפש מתחייב שולחו הא הוי התר"ס דהעדים שמתרין למשלח הלא אינם יודעים אם השליח יעשה השליחות ובכה"ג דהוי ספק למותרה לעצמו ג"כ לכ"ע ל"ש התראה ועכצ"ל דכוונת שמאי הזקן לענין הכנסה לכיפה דל"צ התראה ולפי"ז גם ידיעה בל"ר מהני דלהכנסה לכיפה סגי עדות שכשירה בד"מ אמנם להנ"ל ז"א כיון דהוי תרתי לריעותא ידיעה בל"ר ובלא התרא' גם לכיפה אין מכניסין וצדקו ד' מוהרש"מ ז"ל דע"כ שליחות הוי כראיי' גמורה הארכנו בכ"ז יען כי לא ראיתי עוד בשום מקום שיבררו זה הענין ומדעתי אותך כי תחפוש אחרי אמרתי להעלות הד' על ספר היוצא לנו מזה שכתבנו כי צ"ע ד' התרגום יונתן איך ידונו הב"ד ע"י התולעים מיתה להרוצח ומה שנראה בכוונת הת"י עפ"ד רש"י ז"ל דהא דקיי"ל דאין אדם נהרג עפ"י עצמו היינו משום דמיתת ב"ד הוי קנס ומודה בקנס פטור ומעתה י"ל עפמ"ש המרש"א ז"ל דאע"ג דמודה בקנס פטור מ"מ היכא דאיכא אומדנא בלא"ה שכן הוא אע"ג דלא אזלינן בתר אומדנא מ"מ במודה לד' האומדנא אין זה בגדר מוב"ק לחייבו קנס א"כ י"ל דה"ה בד"נ אם יש אומדנא שהוא הרג את הנפש והוא מודה לד' האומדנא אין זה בגדר עפ"י עצמו והו"ל כמו עפ"י עדים וא"כ י"ל דכוונת הת"י דע"י התלעים שמענים את הרוצח מכריחים אותו להודות שהוא הרגו וא"כ בכה"ג נהרג עפ"י עצמו ואין כאן אלא חסרון התראה ושוב מכניסין אותו לכיפה וצדקו דברי הת"י שוב הראו לי התלמודים שכבר העיר בזה הג' מלבוב ז"ל בס' בית יצחק לפרש כן ד' הת"י

אמנם כן בעיקר הדבר לומר כן בד"נ דמהני הודאה לאומדנא להתחייב