כלי חמדה דברים רנ

דהנה ז"ב אע"ג דאם חישב למאכל שוב ל"מ מחשבת סוג וקורות לבטל ממנו דין אילן מאכל מ"מ מחשבת הבעלים בעינן ואם אחר חישב למאכל בודאי יכולים הבעלים לבטל מעתה לפמ"ש רבותינו הראשונים ז"ל מבואר דבריהם באס"ז כתובות דט"ו דלב"נ לית לי' חזקת ממון וכפ"מ שהסביר דבריהם ברי"ט אלגאזי רפ"ב דבכורות כיון דראה ויתר גוים התיר לנו את ממונם וא"כ י"ל דאינם בגדר בעלים ול"מ מחשבתם אך י"ל דבכל ב"נ כיון דבידם להתגייר ויש להם עצה שיהי' שלהם לגמרי הו"ל בגדר בעלים ומהני מחשבתם ולא יוכל להתבטל ומעתה בעמון ומואב דהוא אומה בזוי' דהתורה אמרה לא תדרוש שלומם וטובתם דאין מקבלין גרים מהם שוב י"ל דאין עליהם שם בעלים ולכן תמיד יש בידינו לחשוב לסוג וקורות וליכא איסור השחתה ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתו דס"ל להלכה דגזל עכו"ם אסור מה"ת וא"כ הו"ל בעלים ושוב אין לחלק בין עמון ומואב לשאר אומות ולכן מוכרח לומר דהי' הוראת שעה אך יש לעורר לפי"ז א"כ עצים של נשים יהי' אסורין ויש לפלפל בזה הרבה ואכ"מ כי עיקר הד' לדמות איסור בל תשחית באילן מאכל לערלה יש לדחות לפ"מ דמבואר בירושלמי שם דלענין ערלה ילפינן מיתורא דקרא ועיי"ש האיבעיא לענין מעשרות ומדלא דיבר בירושלמי כלל לענין לא תשחית נראה דהכא כיון דליכא יתורא דקרא לכ"ע אסור ולא. תלי' במחשבתו כלל וצ"ע עוד בזה

ואגב ארשום בזה דעיקר קו' האחרונים בקרא אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא לדעת הרמב"ם ז"ל דסד"א מה"ת להקל למה צריך ידיעה ודאית וכנראה שהרגיש בזה הספורנו וכתב לפרש בזה"ל אע"פ שיהי' ממין עצי מאכל כשתדע שהוא זקן או מקולקל באופן שאינו עושה פרי עכ"ל שבזה שפיר צריך ידיעה ודאית דאל"כ מוקמינן אותו על חזקתו שהוא עץ מאכל, ולענ"ד י"ל דרך פלפול עפמ"ש הרמב"ן ז"ל במ"ע שלו מ"ע ו' וז"ל נצטונו כשנצור על העיר לאכול מן האלנות שבגבולה כל ימי המצור ואם נכרות אותה לבטלה נעבור על עשה נוסף על הלאו המפורש בו והוא אמרו יתעלה כי ממנו תאכל מ"ע ואותו לא תכרות במצות ל"ת עכ"ל ולפ"ז נראה דאם הוא אילן של ערלה שאסורין הפירות באכילה מותר בהשחתה דהרי נראה מבואר מ"ד הרמב"ן ז"ל דעשה ול"ת בחדא גוונא וא"כ אם אין שייך בו עתה העשה ה"ה דליכא בי' ל"ת אך רוב אילנות כבר עברו עליהם שני ערלה או כיון דדעת הרמב"ם ז"ל דסד"א מה"ת להקל א"כ בספק מותר לאכול דאמרי' דאינו ערלה ושוב אסור להשחיתו וא"כ י"ל דזה פי' הקרא רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא היינו דיהי' ידיעה ודאית שעדיין לא עברו עליו שני ערלה אותו תשחית כיון דל"ש בו העשה דממנו תאכל ה"ה דליכא בי' הלאו איברא דלדעת הרמב"ם ז"ל לא יתכן זה דהרי הרמב"ם ז"ל ס"ל דאפי' במלחמת הרשות אם אין להם מה לאכל מותרין לאכל כל האסורין וא"כ נראה דאפי' אם הוא אסור מצד ערלה מ"מ כיון דאם אין להם מה יאכלו מותרין לאכל מזה שפיר מתקיים בזה כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת ואפי' לפ"ד הרמב"ן ז"ל דס"ל דלא הותרו כל אסורין אלא במלחמת מצוה ג"כ יש לעי' כיון דנראה מדבריו דממנו תאכל הוא מ"ע גמורה שמצוה לאכול מאלנות כל ימי המצור א"כ י"ל עדול"ת אם לא שנימא כיון דאסור מצד ערלה אינו בכלל אילן מאכל ולא קאי העשה עלה כלל אך גוף הדבר לומר דאילן ערלה אינו בגדר עץ מאכל צ"ע ואם אמר הספורנו כן לענין אם הזקין ושוב א"ר לעשות פירות לעולם אין ללמוד מזה לאילן כל זמן שהוא ערלה דהרי בערלה אמרי' להיפך דדוקא עץ מאכל חייב בערלה הרי דערלה נקרא עץ מאכל וה"ה לענין השחתה וצ"ע בכל זה

יב) (כ"א פ"ח) כפר לעמך ישראל וגו' ואתה תבער הדם הנקי וגו' הנה במצות עגלה ערופה כתבנו במקומות מפוזרים וכבר נדפס אפס קציהו