כלי חמדה דברים רמט

ולצערם אבל הארץ תשאר למשפחה ההוא שהוא נחלה שהנחילם השם עכ"ל ולכאו' תמו' מאד הא מד' הרמב"ן ז"ל בסה"מ מבואר דאם לא נכבוש הארץ ליכא איסור דהשחתת אלני מאכל וכל האיסור משום שמא נכבוש הארץ א"כ הכא שהוא באזהרה שלא נכבוש הארץ כי הוא שלהם א"כ מה זה ששאלו מקרא דלא תשחית את עצה הא בכה"ג שאסור להם להחזיק בארץ ליכא איסור דהשחתת אלנות א"ו דמודה הרמב"ן ז"ל דאפי' בכה"ג איכא אסורא רק היכא דיש תועלת בהשחתת לצורך מצוה אז חילוק בין אם נכבוש הארץ ובין שלא נכבוש הארץ אמנם לבער מבלי תועלת אסור לכולם השחתת אילנות ורק בעמון ומואב הותר משום דאומה בזוי' וזה מוכרח בדעת הרמב"ן ז"ל שלא יסתרו דבריו אהדדי

וראיתי להאחרונים שהביאו מ"ד הרא"ש ז"ל בפי' למס' מדות פ"א מ"ב ורשות הי' לו לשרוף את כסותו שכ' הרא"ש בזה"ל ואין כאן משום בל תשחית משום דהפקר ב"ד הפקר עכ"ל וק' מה בכך דהוא הפקר הא גם בבגד שלו עובר משום בל תשחית אך באמת נראה דהד' פשוטין דהרי הא דהפקר ב"ד הפקר ילפי' מהא דעזרא דכל אשר וגו' יחרם כל רכושו והיינו שיהי' נאסר בהנאה ככל חרם וכיון דביד ב"ד לאסרו ממילא ליכא בל תשחית אבל זה ברור דלא תלי' בבעלים כלל וכמו שהוכיחו האחרונים מהא דחולין ד"ז ע"ב דלא הי' עצה לרבי להפקיר ואח"כ להמית אותם א"ו דלענין בל תשחית לא מהני הפקר כלל וז"ב וא"כ מה מהני הא דאומה בזוי' שלא יהי' בל תשחית באלני מאכל שלהם

ומה שנלע"ד להעיר בדבר חדש עפ"מ שאמרתי מעצמי ומצאתי אח"כ שקדמני בזה הגאון מוהר"ז ז"ל מברעסלא מובא בת' מהר"ץ בהא דאמרה תוה"ק רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית דכמו דמבואר במשנה רפ"א דערלה דבערלה דמבואר בתורה ונטעתם כל עץ מאכל ודרשינן דאם חשב לסוג ולקורות פטור מן הערלה ה"ה לענין בל תשחית דאפי' אם הוא באמת עץ מאכל כיון דחשב עלי' לקורות אינו באיסור השחתה ומת' בזה דלכן אמרה תורה אשר תדע כי לא עץ מאכל היינו להורות דאפי' אם הוא באמת עץ מאכל כיון דחשב לעץ וקורות אינו באיסור השחתה ולכן צריך ידיעה בבירר ול"ש להקל בספק כיון דעץ מאכל לפנינו בחזקתו שהוא עץ מאכל ואני הכרחתי דבכה"ג ליכא איסור השחתה דאל"כ אמאי בנוטע לסוג ולקורות פטור מן הערלה הא כיון דבעצם אילן מאכל ואיכא איסור דלא תשחית את עצה וא"כ לא מצי ליטלו לקורות כיון דאסור לקצצו א"ו דגם לענין איסור השחתה אינו בגדר אילן מאכל והנה המתבאר ממשנה דערלה שם ובר"ש שם בשם הירושלמי דאם נוטע סתמא ואח"כ חשב לסוג ולקורות פטור מן הערלה ואם חשב למאכל בטלה מחשבתו הראשונה וחייב בערלה ואם חשב מקודם למאכל ואח"כ לסוג ולקורות חייב בערלה כיון דכבר נתחייב בערלה עפ"י מחשבתו שוב ל"מ מחשבתו לפטרו מן הערלה וי"ל דבאמת הירושלמי למד זה מהא דאמרה תורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא וק' מה בכך דהבעלים חשבו למאכל יחשבו ישראל עתה את האלנות האלה לסוג ולקורות וממילא לא יהי' באיסור בל תשחית א"ו דלא מהני מחשבת לסוג ולקורות באילן מאכל להתיר בו איסור השחתה וה"ה לענין איסור ערלה ומעתה י"ל אע"ג דפשוט הדבר דגם מחשבת הנכרי שנטעו מהני ואם הוא חושב למאכל אע"פ שישראל קונה אותו בתוך שני ערלה ל"מ מחשבתו לקורות לבטלו מתורת ערלה וה"ה לענין השחתה מ"מ י"ל דזה שאמרה תורה בעמון ומואב לא תדרוש שלומם וטובתם ודרשינן טובה שלהם היינו דמה שהם חשבו לטוב לעץ מאכל לא מהני מחשבתו לעשותו לעץ מאכל ומהני מחשבת ישראל לבטל מחשבתם שוב ליכא איסור דלא תשחית את עצה וזה הפירוש משום דאומה בזוי הוא ל"מ מחשבתם ושוב הוי כסתמא ומהני מחשבת ישראל לעשותו לאילן סרק

ודרך פלפול יש להסביר באופן אחר