כלי חמדה דברים רמז

דאין חילוק בין ב"נ לג"ת ולענ"ד הנה המעי' ברמב"ם ז"ל פ"ה מרוצח נראה דחילוק בין ג"ת לב"נ לענין הורג בשוגג בעבד דג"ת ההורג את העבד בשוגג רק גולה אבל בב"נ בודאי דנהרג ועי' ברמב"ם ז"ל ה"ד שהוסף שם אדם מועד לעולם נראה דס"ל דהכא גזיה"כ דהורג ישראל בשוגג גולה ואפי' א"נ דג"ת עובר על ז' מצות נהרג ע"י קרובים ג"כ י"ל מטעם אחר דנראה דאע"ג דגר גמור שנתגייר א"א לו לבטל ממנו שם יהדות בשו"א אמנם בב"נ שקיבל עליו להיות ג"ת אם חזר לסורו שוב נפקע ממנו דין ג"ת וה"ה ככל ב"נ ומעתה אם עבר עבירה במזיד הרי ביטל קבלתו ושוב דינו כב"נ ונהרג ע"י קרובים ובהרג בשוגג ישראל י"ל דבאמת אינו נהרג אלא ע"י עדים כשרים ודו"ק כי סברא נכונה הוא וצ"ע עוד בזה וכ"כ במק"א בירור הענינים מה שיש לחלק בין ב"נ שמקבל עליו ז' מצות ובין ג"ת שמקבל עליו זאת בב"ד של ישראל ואכ"מ

עוד כתב רבינו ז"ל שעפ"ז יתישב מה שתמו' על הרמב"ם ז"ל דמקבלין מזרע עמלק ממה דמבואר במכילתא סו"פ בשלח בעובדא דגר העמלקי דנזכר דוד מה שנאמר למרע"ה דמבית עמלק לא יקבלו גרים לעולם והרגו הרי דאין מקבלין גרים גמורים מכש"כ ג"ת אמנם להנ"ל י"ל דעיקר הטעם שאין מקבלין גרים היינו משום דעמלק צריך להיות נכנע ושפל ואם רוצה להתגייר הרי רוצה להיות ככל ישראל לכן אין מקבלין אותם משא"כ בשעת כיבוש שצריכין לקבל עליהם מסים ושפלות ולא ירומו ראש בישראל הנה שמתרצה להיות נכנע זה אינו אוחז מעשה אבותיו בידו אד"ק והנה אם אמנם כי יש לעי' קצת דהרי גם בגרים גמורים אין להם התמנות בישראל הן לענין מלכות והן לענין סנהדרין וא"כ אין דינו ככל ישראל אך בכ"ז דפח"ח ושפת"י שהרי דינו ככל ישראל ואין בזה גדר הכנעה ושפלות אמנם במה שרוצה להעמי' זה בדעת הרמב"ם ז"ל יפלא מאד בעיני דמלבד דלא נזכר כלל דין זה בר"מ ז"ל דאין מקבלין גרים מזרע עמלק מלבד זאת הרי מד' הר"מ ז"ל סופח"י מסנהדרין שכ' בזה"ל גזה"כ הוא שאין ממיתין ב"ד וכו' אלא עפ"י שניים עדים וזה שהרג יהושיע לעכן ודוד לגר העמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות הי' עכ"ל מבואר שדעתו הקדושה דגר העמלקי הי' לו דין גר גמור ולא כהמכילתא הנ"ל משום שנזכר שאין מקבלים גרים שאם אינו גר ל"צ לבוא לטעם דהוראת שעה דברור הדבר דהרמב"ם ז"ל לא איירי כלל בדיני ב"נ כ"א בדיני ישראל וצ"ע הרבה בזה ואכ"מ

יא) (כ' י"ט) כי תצור וגו' לא תשחית את עצה וגו' רק עץ אשר תדע כי לא עץ וגו' אעתיק בזה מ"ש בת' לח"א השייך למצות בל תשחית. ידידי היקר קבלתי מכתבך ובו עוררתני בד' הרמב"ם ז"ל בפ' המשניות בהקדמה לס' זרעים שכ' בענין מצות שמחדש הנביא להוראת שעה בזה"ל וכמו שעשה אלישע בצוותו להלחם עם מואב להכרית כל עץ עושה פרי כמו שאמר וכל עץ טוב אפילו והשם מנענו מלעשות כן באמרו לא תשחית את עצה וגו' ואם שאלו את אלישע אם בטלה המצוה הזאת ואם הותר לנו בעתיד להכרית האלנות העושות פרי כשנצור על עיר הי' אומר שאינו מותר אבל זה המעשה נעשה עתה לענין צורך ותמהת מדברי המדרש תנחומא פ' פנחס שמבורר שם דשאלו לאלישע ע"ז והשיב להם על כל האומות צוה וזו קלה ובזוי' היא כשנאמר לא תדרוש שלומם וטובתם אלו אלנות טובות עכ"ל מבואר מ"ד המדרש דמואב שאני דמשום דהם בלאו דלא תדרוש שלומם וטובתם אין איסור להשחית אלני מאכל שלהם והנלע"ד בזה עפמ"ש בס' חמדת ישראל שנראה עיקר בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל כמ"ש החינך בדעתו דלאו דלא תדרוש שלומם וטובתם הוא רק בזכרים אבל בנקיבות ליכא איסור זה עי"ש שהבאתי כן בשם הר"א ממיץ ז"ל בס' יראים שמבואר ג"כ כנ"ל וא"כ א"ל דמשום הכא מותר להשחית אילני מאכל בעמון ומואב משום הלאו דלא תדרוש שלומם וטובתם הא איכא אלנות של נשים ג"כ והם אינו בכלל הלאו הזה ולכן מוכרח הרמב"ם ז"ל לומר דבעובדא דאלישע היתה הוראת שעה אך