כלי חמדה דברים רמד

הכא בע"ז דבאמת אינו אחיו רק משום דאחיו הוא במצות כמבואר בב"ק דפ"ח בטעמא דחכמים לענין זוממי עבד א"כ שפיר אמרי' דזה רק אם הוא קיים אבל כשמת דנפטר מן המצות הרי פקע אחוה ולכן ס"ל לחז"ל דע"כ הפי' כאשר זמם אבל בהרגו א"נ כיון דאינו אחיו קיים, אמנם הצדוקים לשיטתם דהם עפ"י רוב כשאמרה תורה אחיו ואחותו הם ס"ל דקאי על כל ישראל כמו שדעתם במה שאמרה תורה ואשה אל אחותה אין הפירוש אחותה אלא כל שתי נשים באיסור זה, ואעפ"כ הוצרכה תורה לגלות דהאיסר רק עלי' בחי' ויותר מזה בקרא דיבום הם ס"ל דאחיו אין הפי' דאחיו ממש דלא הותר אסור אשת אח במקום יבום אלא הפירוש קרוב ורעהו דהוא בגדר אחיו וא"כ הם לשיטתם ס"ל דגם לאחר מיתה ישאר שם אח לכל ישראל ולא דרשו משום אחוה במצות ולכן לשיטתם לא הי' להם הכרח למידרש מלאחיו דווקא שעדיין קיים כמו חז"ל ולכן ממילא מ"ל מקרא דנפש תחת נפש דדוקא בהרגו נהרגין משא"כ חז"ל לשיטתם מכח הכרח שלהם דדרשו באחיו שאינו אחיו בעצם הוא רק משום שאחיו הוא במצות ממילא הוכרחו לדרוש דכאשר זמם נהרגין אבל בהרגו א"נ משום דאין אחיו קיים וממילא מוכרח באחיו הנאמר ביבום הוא אחיו ממש משום דכתיב להקים שם לאחיו אע"פ שכבר מת ונמצאו דפלוגתתם נוגעת לכמה עיקרי תורה לענין אשת אחיו במקום יבום ולענין איסור שתי נשים דלחכמים מוכרח דקאי על אחות אשה ממש מדצריך לכתוב בחי' אבל שתי נשים מותרות אפי' בב"א כמו דמפורש בתורה כי תהיינה לאיש שתי נשים וממילא מבואר מזה דחז"ל ס"ל דהרגו א"נ וכדתני בריבי ועי' באבן עזרא במצות יבום מה שהאריך לדחות דעת הצדוקים בזה והוא ענין נכבד לבאר שורש מחלוקת החכמים עם הצדוקים בכמה גופי תורה

ו) (כ' י"ח) למען אשר ילמדו אתכם וגו' וברש"י ז"ל הא אם עשו תשובה ומתגיירין אתה רשאי לקבלם עכ"ל וכתב המזרחי דאין כוונת רש"י ז"ל על גירות ממש דאיך יעלה עה"ד לומר שאפי' נתגיירו גירות ממש ושהם ישראלים גמורים שיהי' נהרגין אך הכוונה על ז' מצות והיינו גר תושב א"ד ז"ל ולענ"ד יש לעיין בזה דהנה לכאו' יש לתמוה על רש"י ז"ל שסתר משנתו דמסתימת דבריו הכא נראה דאם שבו בתשובה אפי' אותם האומות שהם בא"י מקבלין אותו וברש"י ז"ל בסוטה דל"ה ע"ב ומובא בח' הרמב"ן ז"ל כאן מבואר דאפי' לר"ש דמהני תשובה היינו רק לאותם שמחוץ לגבולי א"י אבל אותם שבגבולי א"י ל"מ תשובה והרמב"ן ז"ל הק' עליו אבל עכ"פ דעת רש"י ז"ל כן הוא ומד' ז"ל כאן נראה דמהני תשובה בכל הז' אומות לכן נראה עפ"י שיש לדקדק בד' רש"י ז"ל בסוטה שם ד"ה אלא שריפה שכ' בזה"ל אלא שריפה גיהנם שכל זמן שלא הי' מתגיירין והם קרויין עמים ולא הי' חלקם אלא משריפת הסיד עכ"ל ולכאו' תמוה מאד הא לר"י ל"מ גירות והשתא לר"י קיימינן וע"כ צ"ל דרש"י ז"ל ס"ל דפלוגתת ר"י ור"ש הוא רק בגר תושב ובזה, ס"ל לרש"י ז"ל דאין מקבלין אלא אותו שמחוץ לגבולי א"י אף לר"ש אבל כשיתגיירו גירות גמורה כיון דהרי הן בכלל ישראל בזה לא פליגי כלל ר"י ור"ש ומקבלין גם מגבולי א"י כיון דנתגיירו לגמרי ה"ה כקטנים שנולדו ואינם בגדר ז' עממים וזה מוכרח בדעת רש"י ז"ל ומעתה נראה די"ל דרש"י ז"ל כאן כוונתו לפרש הקרא אליבא דכ"ע וכוונתו באמת אם נתגיירו לגמרי דאז מקבלים אותם בגבולי א"י ג"כ לכ"ע ומה שהק' המזרחי דזה פשיטא. לענ"ד אין פשיטא כ"כ די"ל דהרבותא דמקבלין אותם להתגייר ולא אמרי' שדינם כזרע עמלק דס"ל לר"א במכילתא סו"פ בשלח דלכן הרגו דוד לגר עמלקי שבישר לו מהריגת שאול המלך דנזכר באותו שעה מה שנאמר למרע"ה שמכל האומות יקבל גרים ומבית עמלקי לא יקבל גרים וא"כ א"ל קרא הו"א כיון דאמרה תורה על ז'