כלי חמדה דברים רמב

מה חזית ואינו נידונים בדיני הזמה ועפ"ז א"ש בפשיטות פי' הגמ' דא"נ בנים לעלמא כשרין א"כ נמצא ע"ז נהרגין בעדות אחיו דכיון דאין העדים נעשים זוממין עד שיזומו שניהם א"כ אם לא יודה אחיו ג"כ שהעיד בשקר גם הוא אינו נהרג וה"ה נהרג בעידות אחיו הן אמת שראיתי להג' בעל חת"ס ז"ל חו"מ סי' קמ"א כתב להק' ע"ד רה"ג ז"ל מסוגי' הנ"ל וז"ל שם ועוד צ"ע מסנהדרין דכ"ח ע"א נמצא ע"ז נהרג בעידות אחיו ואיסד"א א"נ אלא בהודאת עצמו הרי אין קרוב יותר מעצמו ואפ"ה נהרג כ"ש שיהי' נהרג ע"י אחיו ומאי קושיין עכ"ל ע"ש אמנם לענ"ד נראה דל"ק דזה שנהרג בהודאת עצמו אינו חידש כ"כ כיון דבאמת איכא שני עדים המזימין אותו והוי כמעיד על גופן של עדים רק דס"ל לרה"ג ז"ל דהלל"מ דצריך שיודה ג"כ ואז נהרג כיון דהאומדנא גדולה שהמזימין אומרים האמת ובכה"ג י"ל דהוי כממון דמתחייב עפ"י עצמו וידועין ד' המהרש"א לענין מוב"ק דהיכא דאיכא אומדנא בלא"ה מתחייב בהודאתו אבל זאת ברור ופשוט דעידות קרובים ל"מ כמו דל"מ בממון אע"ג דמהני הודאת בע"ד מ"מ עידות קרובים ל"מ וא"כ שפיר אמר רמב"ח דכיון דאין ע"ז נהרגין עד שיזומו שניהם א"כ א"נ כ"א עי"ז שאחיו מודה ג"כ ששקר העיד והוי מיתתו ע"י קרוב ותמוה לי מאד על הג' בעל חת"ס ז"ל שלא הרגיש דמזה דמייתי רמב"ח הדין דאין ע"ז נהרגין עד שיזומו שניהם נראה כדעת רה"ג ז"ל

ד) ומ"ש לת' קושית הג' בעל והשיב משה ז"ל דלמ"ל קרא דלאחיו ולא לאחותו כיון דקיי"ל א"ד שניים ביום אחד אפי' בת כהן ובועלה א"כ למ"ל שידונו את השני כשכבר הוזמו דהרי נפסלים משעה שהעידו עדותן על הראשון וע"כ כשהוזמו בעידות השני וא"כ כבר נהרג הראשון והוי תמיד כאשר עשה וע"ז כתבת לת' עפמ"ש הרמב"ן ז"ל להסביר הטעם דאמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשה משום אלקים ניצב בעדת וגו' ואמרינן דהראשונים אמרו אמת א"כ ז"ד כששוב א"צ לדון כלל ע"ד הראשונים משא"כ בבת כהן ובועלה דהעידו עליו ונהרג ואח"כ דנין עליו והוזמו דע"כ צריך אתה להחליט דהראשונים אומרים שקר להצלתה וכיון שכן ממילא מוכרח דמה דהעידו עליו ג"כ הי' שקר ושוב גם בכאשר עשה נהרגין את"ד יפה כתבת לפ"ד הרמב"ן ז"ל שמבואר בד"ק דאם הוא כאשר עשה אמרי' שהי' אמת כאשר העידו עליו הראשונים כי הוא בעונו מת ומעתה בנ"ד כיון דאמרי' דהעיקר כהמזימין וחייבין מיתה שפיר י"ל דנענשין גם מצד כאשר עשה אמנם בס' החינוך במצות הזמה כתב בזה"ל וי"ל קצת טעם לדבר כי אלקים נצב בעדת הדיינים ולולא שנתחייב הנידון במעשיו הרעים לא נגמר עליו מעשה המשפט אבל ודאי הי' ראוי לכך וגלגלו עליו דינו מן השמים ע"י רשע זה כו' ואחר שנתגלה הדבר לעינינו כי זה האיש בן מות הי' לא רצתה התורה שנהרוג העדים עליו והמשל בזה מי שהרג את הטריפה שאינו נהרג עליו גם זה כמובן משום שנתחייב בב"ד של מעלה א"ל דמים עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל דבאמת גם אם הוא כאשר עשה אמרי' דהעדים המזימין אומרים אמת והעדים הראשונים רשעים אך משום שהב"ד הרגו אותו אמרי' דודאי הי' עליו ח"מ ממק"א ולפי"ז נסתרין דבריך דמה בכך דנהרגין העדים משום מה שרצו לחייבו את הבועל שעדיין לא מת מ"מ מצד הבת כהן א"א להורגם כיון דבטח נתחייבה מיתה ממק"א ואין לדון ע"ז העדים ושוב ל"צ קרא דלאחיו ולא לאחותו אמנם באמת דברי החינוך ז"ל נפלאים בעיני דהרי מבואר במכות ד"ה באו שנים ואמרו בחד בשבת הרג פלוני את הנפש ובאו אחרים ואומרים בחד בשבת עמנו הייתם אלא בע"ש הרג את הנפש חייבין משום דאכתי לא נגמ"ד ל"ה בגדר בר קטלא ומבואר להיפך מד' החינוך ומה שמדמה החינוך להורג את הטריפה תמוה