כלי חמדה דברים רמ

קרא דלוקין על אב"מ ה"ה כאשר עשה בזה י"ל בפשיטות דכאשר עשה הוי בדבורי אתעביד מעשה גמור שא"א להחזירו בשים אופן וא"כ הוי לאו שיב"מ לכ"ע ול"ש לפטור בכאשר עשה במלקות מצד אב"מ, אך מה שקשה על דבריו הא מצד ל"ת צריך התראה כמש"ל ונראה דרבינו ז"ל ס"ל כיון דכאשר עשה ג"כ הוי כאשר זמם אלא דאעמה"ד א"כ לענין התראה שפיר אמרי' דהוי בגדר ע"ז דא"צ התראה ודווקא בהוזמו קודם גמ"ד או בהוזם אחד מהם דלא היתה בו עדיין תורת הזמה אינו לוקה משום ל"ת בלא התראה משא"כ בכאשר עשה גם מצד ל"ת ל"צ התראה כיון דבעצם נתחייבו מתורת הזמה והוי כמו ב"ג, וב"ח אע"ג דא"א לקיים בהם כאשר זמם מ"מ ל"צ התראה למלקות וה"ה בכאשר עשה ועפ"ז י"ל טעם הרמב"ם ז"ל דפסק גם בממון דחייבין העדים לשלם אפי' בכאשר עשה ונבוכו המפורשים לידע טעם הרמב"ם ז"ל בזה ועי' בפנ"י שם מ"ש בזה ולהנ"ל י"ל דהנה באמת איכא ק"ו רק דאעמה"ד והנה הטעם דאעמה"ד כתבו הפוסקים משום דדילמא אית לי' פירכא להק"ו ולא נוכל לענוש עליו ומעתה נראה דכשהעידו שפלוני חייב ממון ונעשה מעשה ע"פ והוזמו דבאמת איכא חיוב מלקות משום ל"ת כיון דהוי יש בו מעשה כנ"ל אלא דממונא משלם מילקא לא לקי וא"כ א"נ דכאשר עשה גם בממון אעמה"ד ולא יתחייבו ממון הרי יתחייבו מלקות משום ל"ת וכיון דפסק הרמב"ם ז"ל דמלקות חמור מממון וכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם א"כ שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דבממון ל"ש כאשר זמם ולא כאשר עשה דל"ש בזה לומר אעמה"ד דהרי א"נ כן ילקו וזה עונש חמור מממון וא"כ שוב משלמין ממון וז"נ בדעת הרמב"ם ז"ל עפ"ד של הפנ"י ז"ל ויש לה"ר לד' הפנ"י ז"ל ממה דלא מקשה רבינא בריש מכות על ב"פ דס"ל הטעם דע"ז א"נ ב"ג וב"ח משום ק"ו דמה המחלל אינו מתחלל ומהא דהסוקל אינו נסקל ולא מקשה ממלקות מה המלקה את חבירו אינו לוקה אלא משלם מכש"כ הרוצה להלקות דא"צ להיות חייב מלקות אמנם להנ"ל א"ש דהחיוב משום ל"ת ועי' במכות ד"ח ע"ב בהא דישראל לוקה וגולה ע"י כותי ועבד דמקשינן בגמ' בשלומא גולה כגון דקטלי' אלא לוקה אמאי קרי בי' ונשא בעמך ל"ת אמר ראב"י כגון שהעיד שחייב מלקות והוזם כו' אלא בהכהו הכאה שא"ב שו"פ כו' וקסבר ל"מ הכאה לקללה וקשה אמאי לעיל באוקומתת ראב"י כגון שהעיד בו והוזם אמאי ל"א דקסבר ל"מ הכאה לקללה דא"א לחייב כאשר זמם כיון דאפי' אם הכה בו באמת אינו חייב אמנם להנ"ל א"ש דהכא החיוב משום לא תענה ובזה אין נפ"מ אם העדות הוא לישראל כשר או לרשע וי"ל עוד עפמ"ש הג' מוהר"י צייטלין ז"ל בהגהות הסמ"ק בלאווין פ"ד שכ' דאע"ג דמקשינן הכאה לקללה ולרשע מותר להכות מ"מ בהכהו הכאה שיש בה שו"פ חייב לשלם מצד מזיק דמ"ל חבל בגופו ומ"ל חבל בממונו ונראה דלפי"ז שוב י"ל דלא הותר איסור דחבלה ואיכא איסורה ג"כ כיון דמצד מזיק אסור וא"כ א"ד לקללה ושוב לא מקשינן כלל ועי' בהגהות חשק שלמה במכות דכ"ג מ"ש לפרש הקרא דלא יוסיף פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה דהיינו אע"ג דלרשע מותר להכות מ"מ מכה רבה אם יכה אותו יתחייב בתשלומין ודבריו סותרין מני' ובי' דהרי כל מקום שנאמר פן ואל אינו אלא ל"ת א"כ ממילא דאיכא איסור לאו ג"כ אמנם לדברינו האמת כן הוא דל"ש להקיש הכאה לקללה כ"א בהכאה פחות משו"פ ומעתה א"ש בפשיטות הא דל"א בהעיד שחייב מיתה והוזם דס"ל דלא מקשינן הכאה לקללה דבמלקות דהוא מכה רבה אסור גם ברשע מצד הלאו דפן יוסיף וצ"ע הרבה. בזה ועי' בס' חמדת ישראל מ"ש בענין זה, אמנם מה דקשה לי לדעת הפנ"י ז"ל דבמלקות אפי' אם הוא כאשר עשה לוקה משום ל"ת א"כ מה זה דטרח בגמ' ליתן טעם על הא דמבואר במשנה דמכות ד"ב דמשלשלין בממון