כלי חמדה דברים רלח

עינו דעין תחת עין רק דרחמנא אמרה דמהני כופר עכ"פ הוי כח"מ שוגגין דפטורין מתשלומין א"כ הו"א דפטור ע"ז כששיבר את הכלים וכבר העיר בזה הגאון בעל הפלאה ז"ל דחסרון אבר הוא יותר ממלקות והוי כמו מיתה וכ"כ הרדב"ז בת' ולכן אע"ג דחייבי מלקות שוגגין אינו פטורין מתשלומין אבל חייבי אבר אע"ג דמהני כופר הו"א דפטור מתשלומין וקמ"ל מתני' דאינו כן כיון דאמרה תורה ממון ולא משכח"ל כלל בזה חסרון אבר אינו פוטר מתשלומין וזה נכון בלשון המשנה [וי"ל בזה מה שהביאו האחרונים בשם ר"ס גאון ז"ל שנסתפק בהא דע"כ יוצא בשן ועין מה הדין אם העבד סימא את עין האדון וחזר האדון וסימא עין העבד אם יוצא לחירות ולהנ"ל מקום הספק הוא דבאמת עין תחת עין ממש רק דהתורה אמרה דמהני כופר א"כ בעבד כנעני דאין לו ממון בשום אופן לשלם רק לאחר שנשתחרר יש מקום לומר דאם האדון סימא את עינו הרי קיים עין תחת עין ממש וא"י בו לחירות ויש להאריך בזה ואכמ"ל] ומעתה י"ל לפ"מ דקי"ל דאין עדים זוממין משלמין את הכופר בהעידו בשור פלוני שהרג את הנפש משום שכופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו ודעת הרמב"ם ז"ל דאע"ג דממשכנין את הכופר מ"מ גזיה"כ דאין עדים זוממין משלמין את הכופר א"כ לכאו' בעין תחת עין כיון דמדינא הוא ממש רק דאמרה תורה דיש בזה כופר ממון א"כ ע"ז לא ישלמו את הכופר אך הנה הטעם דאין ע"ז משלמין את הכופר בהעידו ששור של פלוני הרג את האדם היינו משום דעיקר עדותן על מיתה ביד"ש ועל מיתה ביד"ש ל"ש תורת עדות דקמי' שמי' גלי' ולכן אין משלמין את הכופר וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בח' מכות ומעתה ז"ד בחייבי כופר משא"כ בעין תחת עין שחיוב הכופר משום שעידותן הי' לסמאות עינו של החובל שפיר אם הוזמו גם הם חייבין ולכן אמרה התורה לא תחוס וגו' עין בעין וגו' שהיינו שע"ז יש עליהם העונש דעין ממש וממילא חייבין ג"כ לשלם הממון וא"ד לעידות ששור של פלוני הרג דשם א"א לומר דיש עליהם הח"מ ביד"ש כיון דשורם לא הרג ובד"ש ל"מ עדותן לכן אין משלמין את הכופר משא"כ הכופר דעין בעין שפיר משלמין וזה נכון בביאור המקראות

ב) ומ"ש לדקדק בלשון המשנה דקתני אין ע"ז נהרגין עד שיגמה"ד דמ"ש נהרגין דנקט ואמאי לא נקט מלקות ג"כ כמבואר בסוגי' שם דילפינן גם חייבי מלקות דאין לוקין עד שיגמה"ד וכתבת לת' דבאמת י"ל דבמלקות לוקין גם קודם גמ"ד משום הלאו דל"ת דדוקא בהעידו על מיתה ל"ש מלקות למ"ד לאו שניתן לא' מב"ד אין לוקין עליו אבל אם העידו על מלקות הרי י"ל דלוקין גם מקודם שנגמ"ד אם הוזמו עכ"פ משום לאו ל"ת אך י"ל דז"א דהוי לאו שאב"מ א"כ י"ל דסתם מתני' ר"מ דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו לכן קתני רק אינו נהרגין דבמיתה ל"ש חיוב אלא מכאשר זמם ולכן לא משכח"ל קודם גמ"ד וכתבת לעי' בזה בס' פתח הבית סי' כ"ח הנה שלחתי אחרי הספר הנ"ל וראיתי דבריו מה שהאריך בזה וכ' דמצד ל"ת ל"ש מלקות בלא התראה דאע"ג דע"ז א"צ התראה היינו אם הוזמו לאחר גמ"ד דשייך בהם כאשר זמם משא"כ אם הוזמו קודם גמ"ד שצריך התראה וזה נכון ועפ"ז עמדתי על דקדוק לשון המשנה לעיל מני' במעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתיים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין כו' וחכ"א כל המשלם אינו לוקה ולכאו' יש לדקדק אמאי לא אמרו חכמים סתמא משלמין ואינו לוקין ומה כוונתם באמרם כל המשלם אינו לוקה שנראה מזה דיש אופן דאינו משלם ולוקה אמנם להנ"ל י"ל דהנה זה בודאי דר"מ דס"ל דלוקין ומשלמין משום דהשם שמביאו לידי מלקות אינו מצד כא"ז רק מצד ל"ת ע"כ דמיירי בהתרו בו למלקות דאל"כ ל"ש מלקות מצד ל"ת כיון דהוא בלא התראה וע"כ דהתרו בהם ולפי"ז נראה דאע"ג דחכמים ס"ל דאין לוקין היינו דוקא בכשהוזמו לאחר גמ"ד