כלי חמדה דברים רלו

מצד גרמי וסברתו ברורה כיון דהוכרח לשלם ע"כ הוי גרמי ממש ועי' באחרונים שכ' דגם הרמב"ם ז"ל מודה לסברא זו והא שכ' דאין משלמין ע"פ עצמו היינו מדין הזמ' ונפ' מכשעדי' לא פרע הלוה ומשתמיט מזה וא"כ הוי תמיד בהודאתם בגדר מחייבי עצמם בקרן אם ישלם הלה ע"פ וא"כ אם הוזמו קידם שישלם לא נתחייבו מדין הזמה כיון דהוי מוב"ק ואח"כ באו עדים ומה שנלע"ד בדעת הרמב"ם ז"ל דהנה לכאו' קשה טובא מ"ש הרמב"ם ז"ל דכל הפטור באומרים עידות שקר העדנו משום דאין משלמין ע"פ עצמן ת"ל כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ואמרי' בעדותם הראשונים אמת וא"כ אין כאן גדר הזמה כלל ועי' בסוגי' דמכות מבואר כן לכן נראה דסברת הרמב"ם ז"ל כיון דשורש הזמה הוא על מה שנתכוונו להפסיד לחבירו בגופו או בממונו אמנם על זה שחשבו שהאחר ירויח בשקר ע"ז ל"ש תורת הזמה ועי' ברמב"ם ז"ל בסה"מ תמצא מבואר כן ומעתה כיון דקיי"ל דבממון אדם נאמן ע"ע לחובתו א"כ אם אמרי' עד זוממים ממונא הוא שפיר נאמנים ומשלמין מדין הזמה ול"ש בזה לומר כיון שהגיד א"ח ומגיד ואינו בטל עדותן הראשונה ז"א דלענין כאשר זמם הרי החיוב על שרצו להפסידו וא"נ דמשלמין מדין הזמה הרי לא הפסידו כלל וא"כ ממילא בטל העידות הראשון דאע"ג דהלוה חייב לשלם להמלוה מ"מ כיון דהם חייבין להחזיר לו מדין הזמה הרי אינו נפסד כלל וא"כ בטל העידות במה שהי' רוצים לחייבו ושוב חייבין מדין הזמה וכבר ביארנו בח' לב"ק הסבר דברי התוס' שכ' דבממון ל"ש כאשר זמם ולא כאשר עשה משום דאפשר בחזרה דאין הפי' משום דיכולין ליקח בחזרה המעות מהמלוה ולחזור להלוה או להיפך דזה לאו כללא דהרי לפעמים א"א בחזרה כגון שהלך למדה"י וכיו"ב אלא דהפי' הוא כיון דאם העדים ישלמו מצד כאשר זמם הרי לא הפסידו להלוה כלל וא"כ ממילא הוי רק כאשר זמם ודוקא במיתה ומלקות שייך כאשר עשה משום דא"א להחזיר הדבר משא"כ בממון כיון דאם ישלמו לו הרי לא הי' לו הפסד וממילא הוי תמיד רק כאשר זמם ומצאתי סמוכים לזה בשטמ"ק ב"ק שם והארכתי בזה בחי' ואכ"מ וא"כ ה"נ שפיר אם הוי ע"ז ממונא הי' חייבין לשלם וממילא בטל עדותם הראשונה שעל זה יחול הזמה ול"ש בזה לומר כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ומעתה ז"ד אם אמרי' ע"ז ממונא אבל לפי האמת דאמרי ע"ז קנסא ואינו משלמין ע"פ עצמן א"כ שוב אמרי' כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד וליכא כלל הודאה בקנס דאין הפטור על הודאתם מצד קנס רק כיון דהוא קנס ואינם מתחייבין בהודאתן שוב ל"ב כלל עידות הראשון ואמרי' כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד וממילא כשהוזמו אח"כ חייבין לשלם מכאשר זמם ואין זה ענין למוב"ק ואח"כ באו עדים דפטור וזה נראה נכון בדעת הרמב"ם ז"ל ובעיקר דעת הרמב"ם ז"ל באומרים עידות שקר העדנו ובירר דעת הפוסקים בזה כ"כ באריכות בחי' למס' מכות ואי"ה כאשר יזכינו השי"ת להו"ל חדושי על הש"ס תדרשנו משם

ד) והנה אם אעלה על הספר כל מ"ש אצלי בח' בדיני הזמה יעלה לחיבור מיוחד אמנם לתועלת התלמודים אעתיק בזה תשובה אחת שכתבתי בימי חורפי לא' מן התלמידים דברים פשוטים והנוגעים לביאור עניני הזמה בשורשן ועיקרן וז"ל שם, אהובי תלמודי ראיתי דבריך ושמחתי כי ראיתי כי תחקור לדעת איזהו פרטים בדיני הזמה ואשיבך מה שנלע"ד בענינים שהי ערות

א) וזה יצא ראשונה מ"ש לדקדק בלשון המשנה מכות ד"ה ע"ב אין העדים זוממים נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקים אומרים עד שיהרוג שהרי צריך הסבר, ואמרתי שזה טעם החכמים דס"ל דאין ע"ז נהרגין עד שנגמה"ד שהרי הצדוקים אומרים משום דכתיב נפש תחת נפש אינו נהרגין עד שיהרגו אך מצד דכתיב כאשר זמם נראה דגם על המחשבה גרידא נהרג לכן צריך שיהי' עכ"פ נגמה"ד דהוי כגברא קטילא ומתקיים נפש תחת נפש כמ"ש התוס'