כלי חמדה דברים רלד

עמנו היתם עכ"ל הרי מבואר ברמב"ן ז"ל דלכן לא אמרי' דבא הרוג ברגליו דבזה לא יתכן דו"ח כיון דנתברר לכל ששקר העידו אך צע"ג דא"כ אמאי לא יהרג והרי הוא במכש"כ מהזמה דעמנו היתם [ובאמת גם טעמו צ"ע דהא גם בזה שייך דו"ח דאולי אחר הוא ושמא הרגו מכות מות והעדים אמרו בדדמי שכסבורים הי' שמת לגמרי ובאמת הי' רק חולשת וחזר וחי אח"כ ובכה"ג נראה דאין העדים חייבין מיתה וצ"ע באמת דאם עדים באים ואומרים שפלוני הרג את פלוני ורוצים לחייבו מיתה מצד רציחה אם צריכין שיאמר כשבדקו את הנהרג בסמנים המורין על מיתה ואם די בסמנים המבוארין ביומא דפ"ה ע"א בחוטמו או צריך דווקא שיעידו שנימוק הבשר כנדה ס"ט ע"ב ובכה"ג אם בא אח"כ הרוג ברגליו א"צ דו"ח כלל וצ"ע] ודוחק לומר דהרמב"ן ז"ל ס"ל דגזיה"כ דבמקום דל"ש דו"ח דהיינו באיזהו מקום באיזהו זמן לא נידון בהם דין הזמה וי"ל טעם בזה משום דבעינן כאשר זמם לעשות וכיון דהם העידו לחייב את פלוני מיתה ע"י עדות שאילה"ז ה"ה דהם א"ח מיתה אלא בעדות שצריך דו"ח דשייך בהם הזמה אבל אם הוא ע"י בירר דל"צ דו"ח דל"ש בהו הזמה אינו נהרגין ונהי דבכל מקום ב"ד עדיפי מעדים ול"צ בהו תורת הזמה מ"מ בעדים זוממים בעינן כאשר זמם ממש וזהו דוחק בעיני אם לא שנימא כמ"ש לעיל משום דלא מצי חזי לי' זכותא וכמו סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש כנ"ל, ולת' דברי האו"ת מהא דבא הרוג ברגליו אולי י"ל בדעתו ז"ל דהנה לכאו' יש להעיר אמאי לא ניחא לי' בפשיטות דהכחשה תחילת הזמה הוא משום דבהכחשה כבר נתבטל מעשה העדות ובהזמה נגמר החוב על העדים ונראה דס"ל דזה שני ענינים המה ול"ש לומר דזה שבטל עדותם הוא תחילת החיוב שלהם לכן מוכרח לומר דגם לענין ביטל עדות הראשונים לא נגמר עוד כיון דיש עדיין מקום לד' העדים וגוה"ד ומעתה נראה דזה דוקא בהכחשה משא"כ בבא הרוג ברגליו לדעת הרמב"ן ז"ל דהוי בירר גמור א"כ נראה דהעדים הראשוני' נפסלי' לעידות בבירר וא"כ הוי התחלה מהזמה במה שנוגע לענין עידו' הראשונים וא"כ הוי הכחש' תחילת הזמה לכ"ע

ודרך פלפול י"ל יותר עפ"מ דמבואר בסנהדרין דפ"א בהורג את הנפש שלא בעדים ושלא בהתראה מכניסין אותו לכיפה ועיי"ש בסוגי' שמתבאר דכל עדות שכשירה בד"מ ומבורר דהמעשה אמת נהי דבד"נ חס רחמנא מצד והצילו העדה מ"מ בהורג את הנפש מכניסין אותו לכפה והד' עתיקין בס' האחרונים ומעתה נראה דה"ה בהא דסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש דפוטרין אותו מיד משום דלא מצי חזי לי' זכותא אין הפירוש דפוטרין אותו לגמרי אלא שפוטרין אותו ממיתת ב"ד אמנם הורגין אותי ע"י שמכניסין אותו לכפה דלא גרע משלא בהתראה והכחשה בבדיקות דאין לך חזי לי' זכותא גדול מזה שהי' שלא בהתראה שפסול בד"נ אעפ"כ מכניסין אותו לכפה ויש לבאר בזה ד' המאירי שהובא באחרונים שפירש בהא דפוטרין אותו מיד היינו דהורגין אותו מיד היינו דכוונתו כנ"ל וקאי על הורג את הנפש וכדמות ראי' לזה מהא דמבואר במכות ד"ה ע"א מימרא דרבא דנגמ"ד של פלוני ביום א' כו' והערני ח"א דאיך אפשר גמ"ד ביום א' כיון דצריך הלנת הדין ובע"ש ושבת אין דנין ולהנ"ל א"ש די"ל כל מימרא דרבא קאי לענין הכנסה לכיפה דבזה ל"צ הלנת הדין ובזה י"ל ד' רש"י ז"ל שם שכ' דאי בעי מודה ומפטר ובתוס' תמהו מכל ח"מ אטו מהני הודאתו לפטרו ממיתה ולהנ"ל א"ש דרש"י ס"ל דבהכנסה לכיפה דהתורה מסרה לחכמים שפיר י"ל דמהני הודאתם מקודם בב"ד ותשובה בלב שלם וכ"כ במק"א סמוכין לזה מד' הת"י פ' בחקותי בקרא דאך כל חרם עיי"ש היטב שאין לו ביאור לכאו' שנראה מדבריו דמהני תשובה על ח"מ אמנם להנ"ל א"ש ואכמ"ל יותר ולפ"ז בע"ז דבא הרוג ברגליו א"נ דהוי בירר גמור נהי דאין מענישין אותם משום דל"מ חזי לי' זכותא אך עכ"פ יהי' הדין אם ירצו הב"ד להכניסם לכיפה הרשות