כלי חמדה דברים רלג

דכיון דקיי"ל הכחשה תחילת הזמה ואזפי' בבא הרוג ברגליו אם אח"כ באו עדים והזמום ח"מ אע"ג דבלא הזמה ג"כ נתברר דהעידו בשקר אעפ"כ חייבין הראשונים מיתה א"כ הדק"ל אמאי לא יהי' ח"מ ע"ז עצמו שבא הרוג ברגליו ונתברר לב"ד שהעיד בשקר לכן נראה ביאור הענין דהנה כבר הק' הטו"א ז"ל בהא דקיי"ל בטריפה שהרג בפני ב"ד חייב הא קיי"ל בסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש א"י לדון אותו עד שיבוא לפני ב"ד אחר כיון דלא מצי חזי לי' זכותא וצ"ל כמ"ש הריטב"א ז"ל דבטריפה ל"ש והצילו העדה כיון דגברא קטילא הוא וכ"כ בנתה"מ סי' ל"ו והארכתי בזה במק"א לברר הדברים, ומעתה י"ל דבא הרוג ברגליו אין הב"ד יכולין להמית אותם מטעם דתו לא מצי חזי להם זכותא ובב"ד אחר א"א לדון אותם מיתה דבב"ד אחר לא יהי' זה אלא הכחשה ואמרי' מה חזית לכן ל"ש בזה מיתה כלל, אמנם מלקות שפיר לוקין משום ל"ת בב"ד זה שמכירין את ההרוג דבמלקות ל"צ הלנת הדין ואינו מגרע במה שראו בעצמם שהעידו בשקר לכך שפיר תלי' אם לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין או לאו ויצא לנו מזה דבבא הרוג ברגליו אם אח"כ יבואו עדים ויזימו אותם יהי' צריך להעיד לפני ב"ד אחר ואין להקשות דאם נימא דכל זה דאין הב"ד ממיתין איתם בבא הרוג ברגליו הוא רק משום דא"א הלנת הדין אבל בעצם ח"מ ב"ד וא"כ אמאי יהי' חייבין מלקות משום ל"ת הא לא גרע מחייבי מיתת שוגגין דפטורין ממלקות ז"א דבסוגי' לר"י קיימין והוא ס"ל דח"מ שוגגין אינו פטורין ממלקות יהי' איך שיהי' מדוקדק היטב לשון הרמב"ם ז"ל שכ' ונודע בעדים דבלא"ה לא משכח"ל הזמה דבא הרוג ברגלי א"א לעשות בהם דין הזמה משום דל"מ חזי לי' זכותא ודו"ק אמנם ראיתי שעדיין לא נתיישב דהרי אכתי משכח"ל הזמה בבא הרוג ברגליו בהעידו עדים ששורו של פלוני הרג את חבירו ונתחייב לשלם ליורשו דמי הנהרג או בעבדו של פלוני ונתחייב לשלם שלושים שקלים של עבד ואח"כ בא הרוג ברגליו דחייבין העדים לשלם מדין הזמה וא"כ משכח"ל הזמה בלי עדים רק דבא הרוג ברגליו ועלה בדעתי להעיר בדבר חדש לפמ"ש לעיל בהא דבא הרוג ברגליו שנתקשה בו הנוב"י ז"ל הא אכתי תו"ת הם ותי' כיון דהעדים הראשונים בעצמם ג"כ לא יוכלו להכחיש את החי ומודים הם ששקר העידו אינו בגדר תו"ת אך לכאו' צ"ע הא הוי ע"י עצמן אך כ"כ המר"י בי רב בת' הרלב"ח דבמלקות אדם מתחייב ע"י עצמו כשבא לב"ד דרך תשובה א"כ מכש"כ בכה"ג דהוי מיעוט דלא שכיח שיהי' איש אחר שיהי' נראה כההרוג לכן שפיר לוקין אם אינם מכחישין לומר שזה אינו ההורג ומעתה ז"ד במלקות אבל במיתה וקנס דל"ש בשום אופן חיוב עפ"י עצמו כ"א עפ"י עדים אין עושין בהם דין הזמה דבא הרוג ברגליו ואם כנים הד' י"ל בזה ד' התומים סי' ל"ח שכ' לחדש דהא דאמרי' הכחשה תחילת הזמה אלא שלא נגמרה הד' בתו"ת ברציחה כיון דאכתי איתא לעידות הראשונים לענין גוה"ד דאם הרגו גוה"ד פטור משום דילמא האמת כעדים הראשונים ולכן הוי רק תחילת הזמה אמנם אם ע"י הכחשה נתבטל לגמרי עדות הראשונים הוי בגדר כל הזמה שוב אין להזמה אח"כ על מה לחול ותמהו עליו מהא דבא הרוג ברגליו דבכה"ג ודאי דגוה"ד נהרג ואעפ"כ מבואר בסוגי' דאמרי' בזה הכחשה תחילת הזמה אמנם להנ"ל א"ש דגם בבא הרוג ברגליו אינו בירור גמור ואם הרגו גוה"ד אינו נהרג דיכול לומר אחר הוא וקרובו נהרג ואין הב"ד מחייבין את גוה"ד

ג) שבתי וראיתי לרבינו הרמב"ן ז"ל בקרא דודרשו השופטים היטב שכ' בזה"ל לא פירש הפסוק איך יודע שהוא עד שקר כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר אפי יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו כי לא יאמר בזה ודרשו השופטים היטב וע"כ באה הקבלה הנאמנה ופירשה כי ההזמה תהי' כשיאמרו והלא ביום פלוני