כלי חמדה דברים רלב

ל"ק מפלוני רבעני דד' הרמב"ם יתכנו רק בד"מ ובד"נ ברציחה דווקא הא בשאר ד"נ אינו נופל גדר הכחשה והזמה בב"א כיון דהכחשה כמאן דליתא ואין עליהם תורת עידות בזה שוב נאמנים בהזמתן, איברא דלקושטא דמילתא כ"כ בס' חמדת ישראל שם שא"א לומר כן שלא יהי' מהני הכחשה בד"נ לבד מרציחה וכעת אני רואה שיש להכריח להיפך מד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל שכ' בה"ד וז"ל ועדים שהכחישו ולבסוף הוזמו ה"ה אלו נהרגין או לוקין או משלמין שהכחשה תחילת הזמה הוא אלא שעדיין לא נגמרה עכ"ל הוסיף הרמב"ם ז"ל הדין במלקות ג"כ מה דאינו מבואר בש"ס דבש"ס זה מבואר אלא לענין ד"נ וד"מ ואם נימא כמש"ל א"כ במלקות ג"כ ל"ש הכחשה כלל דהרי אותם שאומרים שא"ח מלקות אינם מפסידין לשום אדם וא"כ ליכא ל"ת ושוב אין להם נאמנות כלל להכחיש הראשונים א"כ במלקות אפי' א"נ דהכחשה לאו תחילת הזמה מ"מ לוקין אח"כ כשהוזמו כיון דהכחשה אינו מעלה ומוריד כלל במלקות והו"ל כאלו ל"ה הכחשה כלל א"ו דבא הרמב"ם בזה להשמיענו דאין נפ"מ בין מיתה ובין מלקות דגם במלקות הוי הכחשת תו"ת ואותם שאומרים שא"ח מלקות נאמנים כמו הראשונים ושפיר צריך לבוא לטעמא דהכחשה תחילת הזמה הא בלא"ה לא הי' לוקין כשהוזמו אח"כ

לכן נראה לענ"ד הסבר ד' הרמב"ם ז"ל דנקט רק הורג את הנפש עפ"מ שכ' דסברת הרמב"ם ז"ל מטעם עידות שבטמ"ק בטלה כולה קאתי עלה ומעתה י"ל עפמ"ש האחרונים לבאר הלשון ברש"י ז"ל בכתובות דט"ו ע"א בהא דאמרי' בגמ' א"נ פלגא ופלגא ספ"נ להקל וכתב רש"י ז"ל בזה"ל ספק נפשות דיני נפשות להקל דהא והצילו העדה כתיב עכ"ל דלכאו' תמו' הא בלא קרא דוהצילו העדה ג"כ א"א להרוג מספק אך בכוונת רש"י ז"ל דספק בד"נ פטור ממיתה מצד ודאי ואין עליו חיוב מיתה כלל וא"כ בהכחשה בד"נ דהוי תו"ת אמרי' בבירר דאין עליו ח"מ מצד והצילו העדה א"כ גם מצד ההכחשה מתקיימין לגמרי דברי העדים שאינו ח"מ וא"כ ל"ש לו' עשבמ"ק דהרי גם מצד הכחש' נתקיי' דברי המקיימין וא"כ ממילא מהני עדותן גם לענין הזמה אע"ג דהוי הכחשה והזמה בב"א אמנם נראה דזה דוקא בכל ד"נ דלא פתוך בי' ד"מ ג"כ משא"כ בהורג את הנפש שבאמת איתא ג"כ חיוב ממון לשלם ליורשים דמי הנהרג וכל הפטור משום קלבד"מ א"כ בספק נפשות בתו"ת כיון דאמרת דמצד והצילו העדה אין עליו ח"מ כלל א"כ נראה דל"ש בזה קלבד"מ דגרע מח"מ שוגגין כיון דליכא ח"מ וא"כ ברור הדבר דאם תפסו היורשין דמי הנהרג מהני תפיסתן מספק כמו בכל תו"ת א"נ דמהני תפיסה ואם כן אדרבה עיד"ז שאנו אומרים דמצד והצילו העדה אין עליו ח"מ בבירר עי"ז נתחזקו ד' העדים הראשונים שהרג לענין דמהני תפיסת היורשין וא"כ מצד הכחשה אינם נאמנים האחרונים ושוב אמרי' עידות שבמ"ק בטלה כולה אם יש הכחשה והזמה בבת אחת

ודע דלכאו' יש ראי' ברורה להרמב"ם ז"ל דל"ש הזמה כ"א כשיוכל להיות המעשה אמת אבל אם בבירר שהמעשה שקר ל"ש כלל תורת הזמה מהא דמבואר בב"ק דע"ד הפלוגתא אם בא הרוג ברגליו אם לוקין העדים משום דניתן לאזהרת מיתת ב"ד וקשה אמאי אינו חייבין מיתה דהרי א"ל בירר שהעידו בשקר גדול מזה והוה כמו שהרג בפני ב"ד דל"צ תורת הזמה ואפי' טריפה שהרג בפני ב"ד ח"מ וא"כ ה"נ כיון דבא הרוג ברגליו הרי נתברר לפני הב"ד שעדים העידו בשקר ורצו להמית אדם על לא דבר ואמאי הוי רק בגדר הכחשה ואינו בגדר הזמה ועי' היטב בלשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל ה"א שכ' בזה"ל מי שהעיד בשקר ונודע בעדים שהעיד בשקר זה מקרי עד זומם, וא"כ הכא הרי ג"כ נודע שהעיד בשקר ואמאי לא יתקיים בהא כאשר זמם א"ו דאם מבורר שהמעשה שקר אין בהם תורת הזמה אך לקושטא דמילתא ז"א דהרי נראה פשוט מסוגי' הש"ס והרמב"ם