כלי חמדה דברים רלא

דא"ח ומגיד מ"מ באיכא שניים המכחישין אותו יכולין לחזור ולומר מטעים היינו עי' סי' כ"ט סק"ב ומעתה ה"נ עתה כשבאו עדים להזים אותם יכולין לחזור מעדותן וא"כ כשעומדין בדבריהם הרי עוברים לעיני המזימין בלאו דלא תענה ועפ"ז י"ל בטו"ט ודעת דלכן אמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשה בד"נ דכיון דכבר מת הנידון הרי עתה אין שום תועלת בעדות הראשונים אף אם יחזרו מעידותן וא"כ שוב הוי עידות המזימין ידיעה בלי ראיי' שאינו מועיל בד"נ ומובן שפיר סברת הפוסקים דבדיני ממנות חייבין גם כאשר עשה כיון דבד"מ מהני ידיעה בל"ר אין נפ"מ בין כאשר זמם וכאשר עשה דהוא כ"ש מכאשר זמם ואינו בגדר אעמה"ד כיון דהוא רק בגדר גילוי מילתא כמ"ש האחרונים ויש עוד להאריך בכ"ז וכתבנו רק ראשי פרקים לעורר לבב התלמידים

ב) והנה כבר העתקנו למעלה דברי הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שכ' ליתן טעם דלכן נאמנים האחרונים מפני שאינם מעידין מאומה על גוף הדבר אם הוא אמת או שקר מבואר מד"ק דאם מעידין גם על גוף הדבר שהוא שקר אע"פ שמזימין את העדים ג"כ אינו בגדר הזמה וכן מבואר ברמב"ם ז"ל פח"י מה' עדות ה"ב דלכן הוי בגדר הזמה מפני שבעדותם לא השגיחו על עצמם של עידות כלל אם אמת הי' או שקר ועי"ש בלח"מ שכ' ליתן טעם לסברת הרמב"ם ז"ל מפני דס"ל דהזמה חידוש הוא לכן אמרי' אין לך בו אלא חידושו משא"כ לדעת הטור דנותן טעם להזמה אין נפ"מ אם איכא הכחשה ג"כ והנה לא ראה דברי הרמב"ם ז"ל בפיה"מ הנ"ל שמבואר טעם להזמה כמ"ש הטור ואסביר לן בזה רק אם אין מכחישין גופה של עידות ג"כ ובאמת סברת רבינו ז"ל צריכה מובן דמה בכך דהוי הכחשה והזמה בב"א אמאי לא יהי' בגדר הזמה כמו שנתקשה בזה הלח"מ וכבר ידוע תמיהת האחרונים מהא דפלוני רבעני וכבר נאמר בזה הרבה ומה שנלע"ד להעיר בדבר חדש בשנדקדק בלשון הזהב של רבינו ז"ל הן בפיה"מ והן בהלכה שבמשל שנותן לנו שלא יתכן הזמה בד"נ כ"א בהיותה בלי הכחשה נקט רק הרג את הנפש הלא דבר הוא לכן נראה דעיקר סברת רבינו ז"ל דאם הוי הכחשה והזמה בב"א כיון דמה שנוגע לענין הכחשה בגוף המעשה אין יתרון לאחרונים מן ראשונים והוי בגדר עידות מכחשת אמרי' עידות שבטמ"ק בטלה כולה גם מה שנוגע לגופן של העדים שוב אינה עידות גמורה לחייב את העדים מיתה ומעתה נראה עפ"מ שכ' רעק"א ז"ל בת' סי' קע"ו דנראה ברור דאם עדים אומרים על אחד שהוא חייב מיתה ובאו ב' עדים אחרים שלא הרג אם הוזמו אותם העדים שאמרו א"ח מיתה א"ח כלום כיון דלא רצו להרע לשום אדם וגם ל"ת ליכא כיון דלא העידו כלל על רעהו להפסידו שום דבר וכתבנו בח' דלפי"ז אין המכחישים נאמנים כלל כיון דליכא ל"ת הרי ליכא חז"כ ושוב אינם נאמנים כלל בהכחשתן, אך ז"ד בכל ד"נ אמנם ברוצח כיון דאמרה תורה לא תחוס עיניך עליו א"כ אם שקר הוא מה שאומרים שלא הרג הרי הם עוברים על לאו ושוב יש להם חז"כ שמעידין אמת ועי' בס' חמדת ישראל דפ"ו ע"א שכ' סברא אחרת לחלק בין רוצח לשאר ד"נ וכתבתי לת' בזה לשון רש"י דמ"ז ע"ב ד"ה המכחשת זא"ז שכ' ג"כ רק על הרג את הנפש דהוא מטעם הנ"ל ומעתה מאוד מדוקדק לשון רבינו ז"ל דבד"נ אינו בטל העידות ההזמה בהיות עמה גם הכחשה אלא בהריגת הנפש דבזה כיון שמכחישין גם גוף העבירה ויש להם תורת עידות ע"ז ג"כ ואמרי' עידות שבטמ"ק בטלה כולה משא"כ בשאר ד"נ אף בהכחשה והזמה בב"א כיון דזה שמכחישין גוף הדבר בזה אין עליהם תורת עידות כלל כיון דל"ל חז"כ וכמ"ש רעק"א ז"ל דאינם עוברין בל"ת א"כ אין עליהם בזה גדר עד כלל ול"ש לומר בזה עידות שבטמ"ק בטלה כולה ולכן נאמנים בזה שמעידין על גופן של עדים לומר עמנו הייתם וממילא