כלי חמדה דברים רל

הר"ח ז"ל פירש העדים כיון דלא רמי' עלי' לאו אדעתי' והן ששכחו וטענתי' דלוה טענה הוא עכ"ל והוא פלא לומר על העדים שראו הפרעון וששכחו דא"כ בטל כל דיני העדים ובפרט עידות הזמה איך נאמנים לומר בזמן זה עמנו הייתם הא הוי מילתא דלא רמי' ודילמא ראו אותם ביום אחר לכן נראה ברור בכוונת הר"ח ז"ל כיון דבלא"ה אין עליהם תורת עידות מה"ת כיון דל"ש בזה הזמה בשום פנים דא"א להזים אותם ולומר ביום פלוני עמנו הייתם דא"כ בודאי לא ראו הפרעון וכן אם יבואו עדים אחרים ויאמרו עמנו הייתם וראיתם הפרעון מלבד דזה הוי הכחשה ולא הזמה מלבד זאת כיון דאמר רק בפני פו"פ הרי הודה שלא הי' אחרים באותו מעמד לזאת ס"ל להר"ח ז"ל כיון דאין הם בגדר עדות מה"ת לזאת אמרי' מילתא דלא רמי' משא"כ כשהם בתורת הזמה ואחר הדו"ח מכוונים המקום והזמן אין לפוסלם משום דלא נתכוונו להעיד וזה מוכרח כמו שהאריך בזה הג' בעל פני ארי' ז"ל שם

ומה שנראה להעיר בדבר חדש בענין עידות הזמה דלכן הוי חידש דנאמנים האחרונים אע"ג דהוי כמו שהעידו על הראשונים שחללו את השבת דהנה נראה ברור דעדי הזמה לא יתכן אלא אם לא הי' יחד בב"ד עם העדים הראשונים בשעה שהעידו עדותן דאם הי' ביחד עמהם ושמעו שמעידים עידות שקר בודאי אסור להם לשתוק להניח להב"ד לגמור דינו של פלוני דהרי הוא בגדר ל"ת על דם רעך גם נראה כיון דקיי"ל דחייבין אנו להפריש את חברינו מאיסור ומותר להכותו להציל אותו מעבירת ל"ת א"כ הכא כשהם שומעים שמעידים עידות איך שראו שבמקום פלוני עשה דבר זה והם יודעים ששקר הדבר הרי מחייבים מיד להזימם כדי להצילם מלאו דלא תענה דאין לומר דהרי כבר עברו על הלאו ז"א דהרי תוכ"ד כדיבור דמי ויכולין לחזור מעדותן א"כ אכתי לא עברו על הלאו ועוד דהרי דעת הרמב"ם ז"ל פ"ג מעידות ה"ה דקודם דו"ח יכולין לחזור מעדותן הכלל שנראה ברור דאין העדים רשאים להניח להעיד עדות שקר ואם יעברו ע"ז וימתינו עד אחר שנגמה"ד ויזימו את העדים לדעתי יש לדון דלא יהי' נאמנים משום חז"כ שלהם שאם האמת כדבריהם למה המתינו עד לאחר שנגמ"ד והניחו לבע"ד ביגון ויסורים מפחד המות ואף א"נ דגם בכה"ג נאמנים אבל רוב עידות ההזמה רובם ככולם הוא שהמזימין לא ידעו כלל בשעת הגדת העדים הראשונים וא"כ לכאו' צע"ג בכל הזמה הא המזימין א"י כלל שהעידו בשקר וצ"ל כיון דהעידו בפני ב"ד ונתפרסם זאת שהעידו כן עתה כשבאו להזימם הרי הם מעידין שזה שהעידו הוא שקר אך בכל זאת כיון שהם לא שמעו בעצמם שהעידו שקר לא נוכל לומר דהוי עידות ראי' ואינה יותר מעידות ידיעה בלא ראי' וזה אינו מועיל בד"נ וא"ל דמצרפין עדותן עם עידות הב"ד שיודעים המה שהעידו ומכוח שניהם נתברר שהעידו בשקר דא"כ הו"ל חצי דבר וע"כ מצד העדים לחוד מחייבין את העדים הראשונים מיתה וזה הוי בגדר ידיעה בלא ראי' ואעפ"כ אמרה תורה דנאמנים ושפיר הוי הזמה חידש והא דמהני באמת הטעם ג"כ דאמרי' בזה כאשר זמם והרי העדים הראשונים רצו ג"כ להרוג בלא ראי' ואפי' בלא ידיעה לכן בע"ז מקבלין עדותם גם בידיעה בלא ראי' מצד כאשר זמם, אך ז"ד אם נחליט שנאמנים המזימין ושפיר מהני עדותם משום דהוא ידיעה בל"ר וזה נכון מאד

ודרך פלפול עלה בדעתי כיון דקיי"ל אין מזימין את העדים אלא בפניהם א"כ י"ל דבאמת כשבאו עדים להזים את את הראשונים שואלים עוד הפעם את העדים להעיד עדותם בפני המזימין ואח"כ הם מזימים אותם ולכן הוי שפיר עידות גמורה שראו בעצמם שהעידו בשקר וא"ל דהא עתה אין נפ"מ כלל בעדותן דכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד א"כ עתה אין עוברין על ל"ת כיון דאין בידם לחזור מעדותן ז"א עפ"מ שחקר הג' בעל שער המשפט ז"ל דנהי דקיי"ל