כלי חמדה דברים רכח

באיש שישא את אחותה וא"כ מוכרח מד' הספרי דס"ל דע"א א"נ מה"ת ולכן שפיר דרשינן מאיש למעט אשה והוא רק אסמכתא משא"כ א"נ דדרשה גמורה הוא אין נפ"מ בין איש לאישה, אמנם לאחר העיון יש לדחות ונאמר דבאמת הא שכ' בספרי דנאמן באישה להשיאה קאי בין על מת בעלה ובין על מתה אחותה שמותרת לו לינשא לגיסה בעל אחותה ומטעמים הנ"ל דהרי בין באחות אשה ובין בא"א האיסור על שניהם א"כ כמו דקורא לאשת איש דנאמן באשה להשיאה כן י"ל דנכלל בזה איסור אחות אשה וממעטינן מאיש כל העידות הנוגע לענין נשואי אשה שנאמן ע"א להשיאה הן מפאת איסור א"א והן מפאת איסורים אחרים וכבר אמרתי מעצמי ומצאתי אח"כ שקדמני בזה הרב בעל שערי דעה ז"ל שיש מקום לומר דבאחות אשה קיל מא"א בספק עפמ"ש הג' בעל חו"ד ז"ל בסי' ק"י דתלי' תמיד בלשון הכתוב בתורה כי התורה דיברה על הודאי ולא על הספק וא"כ בא"א דילפינן דמיתת הבעל מתיר מדכתיב פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה א"כ צריך להיות מת ודאי הא מספק אסור מה"ת משא"כ באחות אשה דילפינן מדכ' ואשה אל אחותה לא תקח וגו' עלי' בחי' א"כ י"ל דוקא אם הוא ודאי בחיים אבל בספק מותר מה"ת ומעתה לפמ"ש לעי' בשם הנתה"מ ז"ל דע"א שא"נ אינו מצד חשש משקר אלא מצד חיישינן שאומר בדמי א"כ יש להאמינו יותר באחות אשה מא"א [ודרך פלפול י"ל יותר עפ"ד המר"י אלפנדרי ז"ל דאחות אשה טריפה אינה אסורה כיון דעלי' בחי' כתיב ונתמעטה טריפה א"כ סתם ספרי דהוא ר"ש דחייש למעוטא וכ"כ למעלה דבצירוף חזקה מהני להקל ג"כ לר"ש א"כ ה"ה ע"א שמתה בצירף מיעט דטריפה בודאי מהני מה"ת להתירה וא"כ נראה פשוט דכ"ש הוא מעידות לאשה שמת בעלה וי"ל לדעת מהרש"ל ז"ל דמיעוט דטריפה חי' א"כ למאן דחייש למיעוטא נראה דטריפה אינו נתמעט מבחי' וא"כ אחות אשה טריפה ג"כ אסורה ויש לפלפל בזה הרבה ואכ"מ] ובעיקר הענין אם ע"א נאמן בעידות אשה מה"ת ובירר שיטת הרמב"ם ז"ל בזה שחלקו בזה הריב"ש והרשב"צ ז"ל כ"כ באורך בקונטרס עגינות אשר לי ובת' בענינים אלה ואכמ"ל יותר כי לא באתי בזה אלא לבאר ראשי פרקים מענין נאמנות ע"א לתועלת התלמודים וישמע חכם וגו'

ט) (פסיק י"ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו עי' ברמב"ן ז"ל פסוק י"ח שכ בזה"ל ועל כן באה הקבלה הנאמנה ופירשה כי ההזמה תהי' כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם והטעם מפני שהעידות הזו על גופן של עדים והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחיללו את השבת עכ"ל וכן מבואר בפיה"מ להרמב"ם ז"ל פ"א דמכות שכ' בזה"ל ואע"פ שהם תו"ת לפי שהעידות על עצמם של עידות ולא באו להעיד על עצמה של עידות לא לקיימה ולא לבטלה לפי שהם אומרים אנו אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרג ואין עלינו לדעת עדותם אבל מה שאנו מעידים שאתם הייתם במקום פלוני לפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים עכ"ל מבואר ג"כ כמ"ש הרמב"ן ז"ל אלא שהרמב"ן ז"ל הוסיף ביאור שאינה הזמה אלא אם אינו מעידין בגוף העדות ג"כ וזה לשיטתו ז"ל דהכחשה והזמה בב"א הוי בגדר הכחשה ומזה נדבר אח"כ בעזה"י אמנם בעיקר טעם הזמה מבואר מדה"ק כמ"ש הרמב"ן ז"ל וראיתי באחרונים שתמהו על טור ח"מ סי' ל"ח שכ' טעם זה על הזמה דא"כ מה זה דאמרי' בגמ' דהזמה חידוש הוא משום מה חזית הא אינו חידש כלל כיון דאמרת דמעידין על גופן של עדים ולא ראו שכדבריו מבואר ברמב"ם וברמב"ן ז"ל

א) ומה שנלע"ד ליתן טעם להזמה דהוי חידוש עפ"מ דמבואר בכריתות י"ב ע"ב אמר אביי ומודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שניים יודע אתה בעידות פלוני והוא אמר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר