כלי חמדה דברים רכז

ע"א מעיד על אשה שהוא אשת כהן או בת כהן נאמן להאכילה אף בתרומה דאורייתא כיון דאשה אינו סוג אחר אם הוא אשת כהן או אשת ישראל וכן לענין להוריד מן הכהונה לפ"מ שביאר הגאון בש"ש ש"ו הטעם דאין ע"א נאמן על אחד שהוא ב"ג וב"ח משום דהוא פסול הגוף וע"א א"נ אלא במה שבא במקרה כגון שאשה הוא זונה או גרושה אבל להעיד על פסולי קהל בתולדה א"נ ועי"ש שהוכיח כן שיטת הרמב"ם ז"ל א"כ ממילא באשה מהני עידות ע"א לפוסלה מן התרומה אם מעיד על אשת כהן שזינתה או שנתגרשה אמנם נראה די"ל טעם אחר דע"א א"נ להעלות לכהונה משום דמעיד נגד הרוב וכ"כ הפוסקים דע"א א"נ נגד הרוב וכיון דרוב ישראלים א"נ על אדם זה לומר שהוא ממיעוט, אמנם מה דיש לעי' עפמ"ש האחרונים להוכיח מד' התוספתא פ"ה דפסחים בחמשה שנתערבו פסחיהן דנאמן אחד מבני החבורה להעיד על הפסחים של מי הם דאפי' א"נ דע"א א"נ נגד הרוב מ"מ אחד מבני החבורה נאמן משום מתוך שנאמן לעצמו א"כ הה"ד באומר על פלוני שהוא כהן י"ל ג"כ מתון שנאמן לעצמו ליתן לו תרומה שלו ה"ה דנאמן לכל העולם אך לפ"ז ז"ד להעיד על פלוני שהוא כהן דשייך מתוך שנאמן לעצמו הן לענין ליתן לו מתנות כהונה והן ליתן לו קרבנותיו להקריב לכן צריך לטעמא דא"נ משום דאינו נאמן על אדם לומר שהוא מסוג זה או זה דזה צריך ב' עדים משא"כ בא"כ או בת כהן דאינו חולקין במתנות כהונה ופסולין לעבודה ל"ש בהו מתוך ושוב בלא"ה א"נ כיון דהוי נגד רובא דעלמא דאינם אשת כהנים ובת כהנים ובאמת הי' נראה לכאו' ראי' דכוונת הספרי דאינו נאמן מצד דהוי נגד רוב דאל"כ מניין ללמוד זה מלכל עון ולכל חטאת דאיזהו עון וחטאת יש בזה שמעליהו לכהונה אמנם להנ"ל י"ל דכוונת הספרי דמאותו טעם שא"נ להעיד על אדם לכל עון ולכל חטאת משום דרוב בני אדם בחז"כ הם וא"נ להוציא אדם מחז"כ כמו כן אינו נאמן להעלותו לכהונה או להוריד מכהונה דהוי ג"כ נגד רובא דרוב בני אדם אינם כהנים ורוב הכהנים אינם חללים אך בעיקר נאמנות ע"א נגד רובא כתבתי בקונטרס לסוג' דע"א נאמן באיסורין דלמאן דחייש למעוטא ומוכח מכמה דוכתין דחיישי למעוטא אף להקל ואם הוא בצירף חזקה ע"כ דרוב אינו בירר גמור ונאמן ע"א נגד רובא ומעתה כיון דסתם ספרי ר"ש ואיהו ס"ל דחיישינן למעוטא וא"כ נראה דע"א נאמן נגד רובא ויש להאריך בענינים אלה לברר הדבר ואכמ"ל

ה) עו"ש בספרי אם סופינו לרבות אשה מה ת"ל איש לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה כו' והנה כבר שו"ט הפוסקים דכוונת הספרי אם הוא דרשה גמורה דע"א נאמן באשה להשיאה וס"ל דע"א נאמן מה"ת במיתת הבעל או דהוא רק אסמכתא אמנם מה"ת מודה הספרי דאינו נאמן וכל דברי הספרי סובבין והולכין על תק"ח דהקילו משום עגונה שע"א נאמן להעיד מת בעלה והנה לכאו' י"ל בפשיטות דמוכרח מד' הספרי דהוא רק אסמכתא דא"נ דס"ל דמה"ת נאמן ע"א וע"כ צ"ל אחת משני אלה או דהספרי ס"ל כיון דהוא מילתא דעל"ג נאמן ע"א מה"ת או משום דהוי רק גילוי מילתא שפלוני מת ואין זה בגדר דבר שבערוה ושני סברות האלה מבוארין בראשונים כמו שהארכנו בזה בקונטרס עגונות א"כ אמאי מחליט הספרי דדרשינן מאיש דקם הוא בעידות אשה להשיאה נראה מזה דבאיש א"נ ע"א להשיאה אשה האסורה לו ואמאי הא אם מעיד ע"א באיש שמתה אשתו יהי' מהני עדותן מה"ת שישא את אחותה כיין דהוי מילתא דעל"ג או גילוי מילתא נאמן ע"א וא"כ כמו שנאמן באשה ה"ה דנאמן באיש להעיד שמתה אשתו להשיא את אחותה ועי' ברמב"ם ז"ל פ"ג מה' יבום הי"א שכתב ואין האיש נאמן לומר מתה אשתו שישא את אחותה עד שיעידו ב' עדים שמתה אחותה ואח"כ תכנס לבית של האמינו ע"א אלא משום התרת עגונה עכ"ל מבואר מזה דאם עא"נ מה"ת אז נאמן גם