כלי חמדה דברים רכו

לוקה בזה לר"ש כיון דנאמנות הע"א צריך רק למלקות דלענין איסור א"צ להאמין לו דגם מספק אסור ולמלקות א"נ ע"א ומעתה י"ל דזה כוונת הספרי למלקות מניין ת"ל לכל חטא אשר יחטא והיינו לענין אכיל כ"ש באיסורין דבזה ל"ש איסור בע"א יוחזק וא"כ הו"ל כאלו הי' עדותו למלקות וא"ל וזה פירוש נכון בד' הספרי, ומה שי"ל עוד בדרך פלפול עפ"י הנ"ל דסתם ספרי ר"ש דס"ל כ"ש למלקות לפ"מ דמבואר בתוס' שבועות דכ"ג ע"ב ובמהרש"ל שם דלר"ש דכ"ש למלקות ה"ה בשלא כד"א ועי"ש במהרש"א שתמה ע"ז ובהגהות קרני ראם שם שמת' ד' מהרש"ל כיון דכ"ש למלקות מצד אחשבה א"כ ה"ה שלא כד"א ומעתה י"ל דאם ע"א בא להעיד על חתיכה חי' שהוא חלב לכאו' ל"ש לומר איסור בע"א יוחזק כיון דאינה אסורה כלל כ"ז שהיא חי' כיון דהוי שלא כד"א אך י"ל דעכ"פ מוחזק לאיסור אם יבשלנה ויאכלנה אמנם אם יאכלנה כמות שהוא חי' אע"ג דלר"ש מחויב גם בשלא כד"א היינו משום דהוא עתה מחשיב אותם אף שאוכל שלא כד"א אבל לומר עלי' כ"ז שהוא חי' דיחשב לאיסור זה לא יתכן וא"כ שפיר י"ל בחלב דאם אוכל כשהוא חי' אע"ג דלר"ש חייב מלקות מ"מ אם הוחזק לחלב רק עפ"י ע"א אינו לוקה ואינו בגדר איסור בע"א יוחזק, אמנם כ"ז כתבתי לפלפולא ויודע אני מה שיש לגמגם על זה אמנם בפשיטות י"ל שדברי הספרי אתיין כפשוטן לפמ"ש הג' בש"ש שמעתתא ו' פ"י להוכיח דהא דס"ל לרמב"ם ז"ל דאיסור בע"א יתחזק היינו רק כשהוחזק כן ל' יום הא בלא"ה א"נ ע"א למלקות עי"ש שהוכיח כן מד' הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' נזירות שנראה מבואר מדבריו הקדושים שדווקא אם נהג נזירות ע"פ אז אם עבר אח"כ לוקה ועיי"ש שהאריך בזה ומעתה אין הע"א נאמן למלקות כלל והוחזק ל' יום שאני כיון דהוחזק כן ל' יום אין נפ"מ ע"י מה וע"י מי הוחזק ול"צ בזה תורת נאמנות ע"א וא"כ א"ש ד' הספרי דיליף לה דא"נ למלקות אפי' אם יחטא לעתיד לבד היכא דהוחזק ל' יום דסוקלין ושורפין על חזקות אלו, אך גוף ד' הש"ש ז"ל צ"ע, ומסתימת דברי הרמב"ם ז"ל בסנהדרין אינו נראה כן ויש לחלק בין עדות שהוא נזיר דמעיד דהוא קדוש ועדות על הגברא שנשתנה מכמות שהוא לכן א"נ אם לא בשנהג נזירות ע"פ משא"כ באיסורין דע"א נאמן מה"ת שפיר אמרי' הוחזק למלקות ע"פ אך בעיקר הדבר אם גם באיסורין שייך כל מקום שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשניים יש לעי' עוד די"ל דזה ל"ש אלא במקום דנאמן ע"א מצד נאמנות כגון בסוטה דנאמן אפי' בהכחשת בע"ד וע"כ דהאמינה תורה אותו ולכן שפיר אמרי' דה"ה כוודאי משא"כ באיסורין דא"נ בהכחשת בע"ד ורק בשתק נאמן א"כ י"ל דאינו בגדר נאמנות וכ"כ לעיל די"ל דתלי' אם סד"א מה"ת להקל או להחמיר יהי' איך שיהי' דעת הרמב"ם ז"ל מ"מ בספרי י"ל כדאמרן דס"ל דע"א אינו נאמן כלל למלקות

ד) עוד שם בספרי להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מניין ת"ל לכל עון ולכל חטאת א"ל אלא לעדות איש לעדות אשה מניין ת"ל לכל עון כו' והנה מבואר מדברי הספרי דאין נפ"מ בכל מה שחשב עד כה בין אם העדות הוא לאיש או לאשה ולענ"ד יש לעי' בענין זה להעלות לכהונה דנכלל בזה דאין ע"א נאמן להאכילו בתרומה דאורייתא עי' בכתובות דכ"ג דעת ר"י דאין מעלין לכהונה עפ"י ע"א וברמב"ם ז"ל פ"ב מאיסורי ביאה ה"ב עי"ש היטב והנה טעם הדבר דאין עא"נ אע"ג דע"א נאמן באיסורין כבר כתבו המפורשים משום דאין ע"א נאמן להעיד על האיש מסוג זה או זה והיינו דבתרומה א"א שיאכל אדם מישראל אם לא שיהי' בעצמו כהן או עבדו של כהן וב' דברים אלו א"נ ע"א הן למעליותא להעיד על אחד שהוא כהן והן לגריעתא להעיד על אחד מישראל שהוא ע"כ ולכן א"א להעלות לתרומה דאורייתא עפ"י ע"א ועי' בספר צפנת פענח שם שהעיר בזה אלא שלא ביאר כל הצורך ומעתה נראה דאם