כלי חמדה דברים רכה

בירור עפ"י תורה רק שיהי' נודע אליו לבעל הקרבן שאכל חלב הוי עדות ע"א בגד נודע לו אם לא שאינו מאמין לד' העד ואומר גם עתה אחר שהעיד ע"א איני יודע ואיני סומך עליו שאז אינו בגדר הודע אליו אבל בשותק והיינו שסומך על העד ומאמין לו הוי בגדר הודע אליו ועי' בשטמ"ק בשם הרא"ש בשם ר"ת ז"ל נראה דאם אומר אח"כ א"י ג"כ חייב קרבן רק אם אומר שכמדומה לי שאינו כן ולבבו לא יתננו להאמין שזה הי' חלב אז אינו חייב קרבן ועי' בסוגי' דיבמות ר"פ הא"ר דמייתי הגמ' ראי' דע"א נאמן מה"ת מהא דאו הודע אליו נראה דראי' הגמ' דע"א נאמן אף בדבר הצריך נאמנות כמו בעדות אשה ומוכחינן מהא דהוי בכלל או הודע אליו וע"כ דהוי בירור גמור וע"ז דחינן דילמא משום שתיקה כהודאה וצע"ג לכאו' ברש"י ז"ל דמפרש דקאי על נאמנות באו"ה ואיך מביאין חולין בעזרה ומתאכלה אפומי' ואינו מובן דא"כ מה דחי הגמ' משום דשתיקה כהודאה מה בכך דגם הבעלים מודים הא השאלה ע"ז ג"כ שאנו סומכין על אחד שבא ואמר שאכל חלב ומביא חטאת איך נאמין לו ולומר שכוונת רש"י ז"ל לחלק בין ע"א לבעל דבר עצמו דנאמן משום בעלים ז"א כמבואר מד' רש"י ז"ל שם פ"ח ע"א בד"ה ואמר ברי לי ועי' בחי' ליבמות שם מ"ש בביאור הד', ולא אכחד דמה שכתבנו דלכן הוי בגדר הודע אליו אם אינו מכחישו או שאומר אכתי א"י דהוא משום דחזינן דב"נ נהרג בע"א ע"כ דהוא נאמן מסברא דא"כ אכתי תקשה לפ"מ שפסק הרמב"ם ז"ל בה' מלכים דנהי דב"נ נהרג עפ"י ע"א ועפ"י קרוב מ"מ אשה פסולה לעדות בב"נ חזינן דאשה אינה בגדר נאמנות כלל בדבר הצריך עדות א"כ אמאי עדות אשה ג"כ הוי בגדר הודע אליו כמבואר במשנה ובתו"כ ויקרא בקרא דאו הודע אליו וצ"ל לדעת הרמב"ם ז"ל דתלי' עיקר אם סומך עליו ומאמין לו הוי בגדר ידיעת עצמו אין נפ"מ מי המגיד לו וצ"ע בכ"ז עכ"ל בחי' בסוגי' דע"א נאמן באיסורין ויש להוסיף הרבה על האמור ואכ"מ

ג) עוד שם בספרי למלקות מניין ת"ל בכל חטא אשר יחטא עכ"ל והנה לכאו' צע"ג א' אמאי אינו ממעט מלכל עון גם עדות מלקות ב' כיון דכבר ממעט דיני ממונות וקרבנות דאין ע"א נאמן למלקות למה צריך קרא מהא דכל חטא אשר יחטא לשון עתיד ולענ"ד ברור דכוונת הספרי דאפי' אם עדותן עתה אינו למלקות אלא שע"י עדותן אם יחטא אח"כ יתחייב מלקות מ"מ אינו נאמן דאע"ג שכתב הר"מ ז"ל פט"ז מסנהדרין ה"ו דאיסור בע"א יוחזק ומקורו מירושלמי כמ"ש הפוסקים מ"מ ה"ד באינו מכחישו אבל אם מכחישו בשעת מעשה אינו נאמן אף להתחזק האיסור ואם אכלו אח"כ אינו לוקה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם בה"ז וקמ"ל דגם באיסורין אינו נאמן בהכחשת בע"ד אך אינו מספיק כ"כ בביאור ד' הספרי דהרי בכה"ג גם לאיסור א"נ וע"כ דאיירי בשותק וא"כ שוב גם למלקות נאמן אם אכלו אח"כ לכן נראה להעיר בדבר חדש עפמ"ש במק"א דהא דקיי"ל איסור בע"א יוחזק ומועיל אח"כ גם למלקות לדעת הפוסקים דסד"א מה"ת להחמיר א"כ מנ"ל דנאמן לע"א לגמרי להיותו איסור ודאי שילקה אח"כ האוכלו כיון דגם אם ניחוש שאומרה בדדמי ג"כ החתיכה אסורה מספק וכתבנו לת' כיון דבירושלמי מבוארין דינים אלו באומר שחתיכה זו חלב או באומר לו הרי אתה נזיר וכיון דבשניהם יש קרבן ולענין קרבן נאמן בשותק והרי הוחזק להיות ודאי איסור ומתחייב קרבן האוכל החלב בשוגג וכן הנזיר כשמשלים הנזירות חייב להביא קרבנות טהרה וכן כשנטמא בשוגג חייב להביא קרבנות טומאה ולזאת שפיר אמרי' דהוחזק בתורת ודאי ולכן העובר במזיד לוקה ומעתה י"ל כיון דסתם ספרי ר"ש דס"ל כ"ש למלקות ולא אמרו כזית אלא לקרבן א"כ נראה דלענין אכילת כ"ש ל"ש לומר איסור בע"א יוחזק דלענין אכילת כ"ש כיון דל"ש בי' קרבן ל"ש לומר דיתחזק לודאי איסור כיון דגם מספק אסור וא"כ ממילא כשאכל אח"כ במזיד כ"ש אינו