כלי חמדה דברים רכד

היינו משום שמא עכו"ם הוא ועי' ברמב"ם ז"ל פי"ב מסנהדרין ה"א ובלח"מ שם של"צ להכיר ההרוג כלל וברור הדבר דאם עדים מעידים שפלוני הרג נפש מישראל ואינם מכירין אותו מי הוא רק זאת יודעים בבירור שהי' ישראל חייב מיתה אפילו אם אינם מכירין הנהרג א"כ אפי' בא הרוג ברגליו אמאי לא נימא דהעדים טעו בזה שאמר שהרג את זה אבל המעשה אמת שהרג ישראל ועי' בבעה"מ ר"ה דכ"ה בהא דאמר ר"ג פעמים שבא בארוכה ומ"ש בחידושי שם ואכמ"ל יותר

ובאמת בעיקר הענין הזה בנאמנות העדים בדבר רחוק אי מאמינים לעדים יש לעי' הרבה דהנה בר"פ האשה שנתארמלה דמקשי הגמ' אי כל הנשאת בתולה יש לה קול כי אתו עדים מה הוי כו' אלא רוב כו' וצ"ע וכי שייך בזה סד"א ומסקנא דהרי זה הדבר הוא הדבר ההוה א"כ אנו רואין אם כל הוא או רוב נראה מזה דגם המקשן והתרצן ס"ל דהוא דבר הנמנע ורחוק מאד שלא יהי' קול לכן אמר לשון כל הנשאת בתולה יש לה קול וע"ז מקשינן דאם אתה אומר כל ע"כ סהדי שקרי נינהו ותי' הגמ' דיכול אתה להגביל את זה רק בגדר רוב ועכ"פ אין יוצא מהטבע אם תנשא בצנעה אם כי הוא רחוק מאוד מאוד בכ"ז העדים נאמנים אמנם לעומת זה מצינו בסוטה ד"ו ע"א דמקשינן בגמ' דבאו עדים אימת אילימא קודם דתשתה כו' סהדי שקרי נינהו והתמיה מבוארת הא י"ל דאינו מנוקה מעון ולכך אין המים בודקין את אשתו וראיתי במל"מ הביא בשם תוס' הרא"ש שהקשה זה ותי' דחזקה דמנוקה מעון דאל"כ ל"ה משקה אותה ולא היה מניח למחוק את השם בחנם והיא תימא גדולה לענ"ד לומר כן דבשביל אומדנא כזו נעשה עדים לשקרים והנה לכאו' עלה בדעתי להעיר בדבר חדש לפ"ד הרמב"ם ז"ל דהכחשה והזמה בב"א אין בו תורת הזמה א"כ י"ל דהפי' בגמ' דנהי דהשתא נאמנים שזנתה מ"מ אם יזומו הרי יהיה בירור גמור מכח סגולת המים דלא זינתה ולח נימא דדילמא אין הבעל מנוקה מעון דחזקה גדולה הוא דאם הי' כן ל"ה משקה אותה וא"כ הוי הכחשה והזמה בב"א והוי עדות שאאילה"ז וממילא אינו עדות אך לפי"ז נולד לנו דין חדש דעדים המעידים נגד הרוב יהי' בטל העדות מצד דהוי עדות שאאילה"ז כיון דאם יזומו יהי' הכחשה והזמה בב"א וזה ודאי אינו וע"כ דצ"ל דהכחשה והזמה בב"א דל"ה הזמה היינו רק אם הכחשת המעשה ג"כ ע"י המזימים אבל לא מה שהוא דבר בפ"ע וז"ב וא"כ נסתרו דברינו וצ"ע בכ"ז לכן נראה לת' עפ"מ דמבואר במכות סופ"ק אביי ורבא דאמרו תרווי' ראיתם כמכחול בשפופרת ורבנן היכי דיינו כשמואל דאמר שמואל במנאפים משיראו כמנאפים ומעתה אפי' לפ"ד הפוסקים דמשכח"ל לראות כמכחול בשפופרת אלא משום דהוא בגדר ל"ש כלל לכן אמרו ר"ט ור"ע שלא הי' נהרג אדם מעולם וטעמא דרבנן דא"צ שיעידו ע"ז אלא משראו כדרך המנאפים אמרי' חזקה שבעל אותה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכותיו והנה ברור הדבר דבהא דמבואר במשנה שבאו עדים שנטמאה היינו שמעידים שראו כדרך המנאפים וא"כ זה שאמרנו שאסורה לבעלה הוא רק מכח חזקה כנ"ל וא"כ א"ש ראי' הגמ' דא"נ דיש עדים במדה"י המים בודקין את אשתו א"כ סהדי שקרי נינהו והיינו כיון דיש חזקה שהבעל מנוקה מעון דאל"כ לא היה משקה אותה וא"כ איקו חזקה להד"ח ואמרי' דהדבר שקר שלא בא עלי' ואע"ג שראו ששכב עמה כדרך המנאפים מ"מ ע"י שתי' מבורר שלא בא עלי' דאל"כ אמאי לא בדקו אותה המים א"ו דכשיש עדים במדה"י אין המים בודקין את אשתו ולכן לא בדקוה המים וזה פירוש נכון בסוגי' היוצא לנו מכ"ז שכתבנו בשני עדים הוי בירור גמור שכן הוא אמנם אפי' עדות ע"א נראה דמסברא הוי ג"כ בירור וראי' לזה מדקי"ל דב"נ נהרג בע"א וכן המלך הורג עפ"י ע"א ע"כ דמסברא הוי זה בירור רק שיהי' בירור לב"ד עפ"י תורה להקים דבר צריך שנים ולכן בקרבן דל"צ