כלי חמדה דברים רכג

בלשון התוס' יבמות שכ' בזה"ל דגבי דבר הנראה וידוע לכל לא הי' אומר רב כו' נראה דרק רב לא הי' אומר כן אבל גוף הדבר אינו רחוק לומר דבכה"ג ל"ת וצריך ביאור ובאמת בירושלמי יבמות פ"י ה"ד איתא שם ג"כ בשם רב דין זה דאפי' אתא גברא וקאי ל"ת ואיתא שם בירושלמי ר"ש ב"ר יצחק בעי הגע עצמך שהי' אדם מסוים כגון אומי אמר ר"י ב"ב ולית כאן בר נש דמי' לר"א עיי"ש הרי אפי' בדרך רחוק כזה מעמידין דברי העדים ואמרי' דאין זה אותו האיש בעלה של אשה זו, גם יפלא לדברי הירושלמי הא דאמר אביי בבא הרוג ברגליו אמאי לא אמרי' ג"כ דאין זה האיש שנהרג אלא אחר הוא, וראיתי שהעיר בזה כבוד יד"נ הרה"ג מדאברי (נ"י) ז"ל בספרו אמרי הצבי שהדפיס מחדש, לכן נראה בזה דרך פלפול דהנה באמת ע"צ הרחוק יוכל להיות דאתרמי עוד איש שיש לו טב"ע כאותו האיש שמת או שנהרג אך זה מיעט היותר רחוק ואם ניזל בתר רובא בודאי העדים שקרנים וא"כ יש לנו להסתפק אי בכה"ג ג"כ מעמידין ד' העדים היכא שלא יאומת דבריהם כי אם בצד רחיק מאד. אמנם נראה דזה תלי' בפלוגתת רו"ש אי הולכין בממון אח"ר לפ"מ דאסבר לן מרן בעל כו"פ ז"ל דפליגי אי רוב הוי בירר גמור או דהוא גזיה"כ שניזל בתרי' אע"ג דאינו אלא ספק ורב ס"ל דהוי בירר גמור לכן ס"ל הולכין בממון אח"ר משא"כ שמואל ס"ל דרוב אינו בירר דכך יכול להיות המיעוט כמו הרוב רק דגזיה"כ ולכן בממון לא אזלי' בת"ר ומעתה נראה דלרב לשיטתו דס"ל דרוב הוי בירר גמור א"כ מכ"ש רוב כזה אשר ירחק הדבר מאד שיזדמן עוד איש כהנאבד בכל הטב"ע שהי' לאותו האיש א"כ בודאי הוי בירר גמור שהעדים שקרנים וא"כ רב לשיטתו ל"ה אומר שבכה"ג אם נשאת ל"ת משא"כ לדידן דס"ל דרוב אינו בירר גמור שפיר י"ל דמעמידין ב' העדים אף בכה"ג ואמרי' דאין זה אותו האיש וא"ש גם אביי בתי' דבא הרוג ברגליו לפמ"ש התוס' דאביי ס"ל בו"ש ברי עדיף וכ"כ הפנ"י בכתובות בפ"ק דמאן דס"ל ברי עדיף ס"ל הולכין בממון אח"ר וא"כ לדידי' ג"כ רוב הוי בירר גמור ושוב בבא הרוג ברגליו לא תלינן דהוא אחר ואידמי להראשון וז"נ בסברא בעזהי"ת, אמנם לקושטא דמילתא ז"א דהרי מבואר ברמב"ם ז"ל פח"י מה' עידות ה"ו עידי נפשות שהוכחשו ולא הוזמו אפי' בא הנהרג ברגליו אינם לוקין מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כו' אבל ב"ד מכין אותו מ"מ כפ"מ שיראו עכ"ל הרי מבואר דס"ל להלכה דבא הרוג ברגליו הוי בירר שהעדים משקרים וכן מבואר ברמב"ן ז"ל עה"ת פ' שופטים י"ט י"ח דקרא ודרשו השופטים היטב וגו' וז"ל לא פירש הכתוב איך יודע שהוא עד שקר כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר אפי' יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו כי לא יאמר בזה ודרשו השופטים היטב וע"כ באה הקבלה הנאמנה ופירשו כי הזמה תהי' כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם עכ"ל מבואר מדה"ק דבא הרוג ברגליו הוי בירר גמור שהעדים משקרים וצע"ג ע"ד הירושלמי דאמרי' שמא אחר הוא לכן נלע"ד לחלק דד"נ דצריך ב"ד לדונם ואינו מתחייב בלא סנהדרין בשום אופן א"כ כשבא הרוג ברגליו והב"ד רואים ששקר אמרו העדים הרי כח ב"ד גדול מכח העדים ולכן לגבי הב"ד לא אמרי' תרי כמאה ולזאת אין לנו למהדר על מיעוט דלא שכיח כלל ולומר דאתרמי עוד אחר כזה משא"כ בשני עדים שבאו ואומרים מת בעלה של זו דבזה א"צ ב"ד כלל כמבואר במשנה בריש האשה רבה לכן אפי' אתא גברא וקאי והב"ד רואים ששקר העידו מ"מ בזה אין הכח ב"ד גדול מכח העדים ואכתי הוי תו"ת ולכן רק לרב דרוב הוי בירר גמור לא הי' אומר אם נשאת ל"ת אבל לדידן שפיר אמרינן דילמא אחרינא נינהו, ודע כי לכאו' קשה לי טובא בעיקר הענין דבא הרוג ברגליו דהוה עידות מכחשת והעדים חייבין מלקות לפ"מ דמבואר בר"פ הי' בודקין במכירין אתם אותו להרת