כלי חמדה דברים רכ

מהח"י כו' ויש שב"נ חייבין עליו ולא לישראל ועי"ש בכ"מ שהרמב"ם ז"ל חושב מה שיש חומר דב"נ מישראל בענין איסור אבר מהח"י והק' הג' במנ"ח ז"ל לפ"מ שפסק הרמב"ם ז"ל כר"א דל"ת משמע איה"נ א"כ בב"נ דילפינן מאך בשר בנפשו דמו ל"ת אבר מה"ח אסור בהנאה וההיקש באבמה"ח לדם ל"ש בב"נ וא"כ אבר מה"ח באמת אסור בהנאה לב"נ ואיכא עוד חומר בב"נ באבר מה"ח מה שאינו בישראל ועי' בס' חמדת ישראל קונטרס נר מצוה בדיני ב"נ אות כ"ז עי"ש בזה אמנם להנ"ל י"ל לפ"ד ירושלמי בת' על חדש כיון דיש היתר לאיסורו אין ללמוד מטריפה להיות אסור בהנאה ומעתה בב"נ כיון דיש היתר לאיסורו של אבר מהח"י לכשתמות הבהמה א"כ בב"נ אין אבר מה"ח אסור בהנאה לר"א ודווקא בישראל דאין היתר לאסורו לכן צריך ההיקש לדם משא"כ בב"נ וז"נ אך זה רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא הד' תמוהין לענ"ד דממ"נ דא"נ מסברא דבמיתת הבהמה חוזר האבר מה"ח שנחתך ממנה להיות אבר מן המתה א"כ גם בישראל ליכא איסור אבמהח"י לכשתמות דהרי בישראל אע"ג דאינו מותר באכילה אלא ע"י שחיטה אבל כשתמות ה"ה אסורה היינו איסור אחר משום נבילה אבל איסור אבר מה"ח גם לישראל מותר ע"י מיתת הבהמה ואע"ג דנשאר איסור אינו זבוח זה הוא איסור אחר ונלמוד מדכתיב וזבחת ואכלת שאינו זבוח לא תאכל וזה אינו בגדר איסור הנאה הכלל דלפי"ז יש גם לאבר מה"ח בישראל היתר לאיסורו ואם נימא דבישראל כיון דילפינן איסור אבמהח"י מל"ת הנפש הבשר א"כ האיסור על כל חתיכה שאוכל אם חתכו בחי' הבהמה שלא תאכלנו לעולם ולזאת אין היתר לאיסורו וכ"נ קצת מלשונו של המרכבת המשנה דרק בב"נ משום דילפינן דאך בשר בנפשו דמו ל"ת אמרינן דאינו אסור אלא בתי' הבהמה משא"כ בישראל יקשה טובא א"נל מנ"ל דאבמהח"י אסור לגמרי לב"נ ואי משום דנו"נ הא י"ל דנשנית משום זה לאסור אבר מהח"י גם לאחר מיתת הבהמה לזאת לענ"ד דברי הג ז"ל אין להם מקים כלל ומלבד זאת עיקר דבריו שאנו מחמירין על הב"נ שלא יהיה קיל מישראל אינו מובן כלל ואם אמרו מא"מ דלישראל שרי ולנכרי אסור היינו משום דבישראל חמירי קדשתי' אבל לומר משום דאסור לישראל מחמירין גם בנכרי זה אין לי מובן וכל הבהמה שהוא נבילה תוכיח דלנכרי מותר ולישראל אסור ולזאת נראה עיקר כדעת רעק"א ז"ל דבזה אין שום סברא שאיסור אבמהח"י לב"נ יפקע במיתת הבהמה וכן מוכרח מד' הרמב"ן ז"ל מדפשיטא לי' דבנחירה אע"ג שהי' מותר לישראל ל"ה שייך מצות הזרוע והלוה"ק וכמש"ל, אמנם ראה זה פלא בפירוש ר"ג מאוה"ג ז"ל שנדפס מחדש בש"ס דפוס ווילנא בהא דאמר ראב"י מזמנין ישראל לב"מ ואין מזמנין נכרי על ב"מ כתב בזה"ל אין מזמנין עכו"ם עליהם מחמת דלא גמר בהו מיתה וכאבר מהח"י דמי עכ"ל נרא' מבוא' מדה"ק דלמד פירוש הסוגי' דנפ"מ בין ישראל לב"נ אי מזמנין אותם מחיים אם השחיטה מתיר גם לב"נ אבל לאח"מ אע"ג דהוא כמאן דמנחא בדיקולא מ"מ המיתה מתרת לב"נ ג"כ ולפ"ז הא דאמרי' תני' דלא כראב"י היינו במה דמתיר לישראל מקודם שתמות וכ"כ המרכבת המשנה שם ועי' בפירוש רגמ"ה ז"ל לקמן וצע"ג אם זה כונת רגמ"ה ז"ל ויש להאריך עוד בזה ורשמתי ראשי פרקים מפני שהוא ענין חדש וישמע חכם ויוסיף לקח

ח) (י"ט ט"ו) לא יקום ע"א וגו' בספרי יקום. ע"א באיש א"ל אלא לד"נ לד"מ מניין ח"ל לכל עון לקרבנות מניין ת"ל לכל חטאת למלקות מניין ת"ל בכל חטא אשר יחטא להעלות לכהונה ולהוריד מניין ת"ל לכל עון ולכל חטא' א"ל אלא עדות איש לעדות אשה מניין ת"ל לכל עון וגו' אם סופינו לרבות אשה מה ת"ל איש לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה דברי ר"י ר"י אומר לעון אינו קם אבל קם היא לשבועה עכ"ל הספרי ויען כי דברי הספרי האלה הם מקור נאמנות ע"א לזאת