כלי חמדה דברים רטז

ד' הרמב"ם ז"ל המפורשים להיפך וי"ל עוד דהרי מצות הקהל במוצאי שנת השביעית הוא ממצות המוטלת על המלך והוא ענין ללמד תורה לרבים כמו שאחז"ל אנשים ללמוד ונשים לשמוע וזה ל"ש באשה להיות מלמד תורה לרבים ע"כ הדבר ברור בעיני שאין אשה בגדר מלכות כלל, את זה ראיתי לרשום לכ"ג (שיחי') ז"ל במה שראיתי להעיר בד' אדמו"ר מאורן של ישראל (שליט"א) זצוקללה"ה ואשמע בכ"ז חו"ד הרמה

עתה כעת סדרי הדברים להדפסה השגתי תשובת אבני נזר יו"ד ח"ב מכ"ק מרנא זצוק"ל שם סי' שי"ב נדפסה הת' באריכות וראיתי לכבוד בנו הגה"צ שליט"א מאות כ' עד אות ל' שהרגיש בכמה דברים מדברינו אך לפלא בעיני על איזהו דברים שלא הרגיש והרואה בדה"ק יבחן מה שבינו לביני בענינים אלה גם בא לידי ספר חקרי לב או"ח וראיתי מאריך בנפלאות בכל הענינים שמפלפל בהם רבינו הגאון זצוקלוה"ה עי' מסי י"ח עד סי' כ"ו ואם אמרתי אבוא להעיר כל מה שיש לי להעיר בד"ק תקצר היריעה מהכיל לזאת אמרתי רק לרמוז עליו להמעי' לראות מה שיוצא מדבריו להלכה ואכמ"ל יותר בזה

ח) והנה ארשום פה איזהו הערות במצות מלך מה שנוגע לביאור ד' רש"י והרמב"ן ז"ל הנה בקרא דלא ירבה לו סוסים וגו' כתב רש"י ז"ל דהאיסור להרבות שום הוא משום שלא ישוב את העם מצרים והרמב"ן ז"ל כתב שהוא שני אזהרות עי"ש ולכאו' יש להעיר ע"ד רש"י ז"ל ממ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' מלכים ה"ח דאע"ג דאסור לדור במצרים ה"ד אם לא יכבש ע"י מלך ישראל אבל אם נכבש ע"י מלך ישראל ברשות ב"ד [כמו כל כבישת ארץ בחו"ל דאסור לצאת למלחמה אלא עפ"י ב"ד הגדול] שהוא מותרת ה"ה כא"י לדעת הרמב"ם ז"ל וא"כ לפ"ז מוכרח דאיסור דלא ירבה לו סוסים הוא איסור בעצם דא"נ דהוא רק משום חשש דישיבת מצרים הרי יוכל להתבטל אם מצרים נעשית א"י ע"י כיבוש רבים וזה לא מצאנו בשים מקום. אמנם נראה להוכיח דרש"י ס"ל דמצרים א"א להיות בגדר א"י והוא מד' רש"י פ' ויחי אל נא תקברני במצרים שכ' בזה"ל סופה להיות עפרה כנים ושאין מתי חו"ל חיים אלא בצער גלגול מחילות שלא יעשוני מצרים עבודת כו"ם עכ"ל ולכאו' תמוה מאד שכנראה רש"י ז"ל בא ליתן טעם על שביקש יעקב אבינו ע"ה להוציאו ממצרים ולהביא אותו אל הארץ וא"כ הול"ל טעם זה דמתי חו"ל צריכין גלגול מחילות באחרונה שזה הטעם על כל הנ"ל ועי' בשפתי חכמים בשם מהרש"ל שלא הרגיש במה שהקשינו לכן נלע"ד דרש"י ז"ל ס"ל דאע"ג דאחז"ל עתידה א"י שתתפשט בכל הארצות אבל בארץ מצרים שאמרה תורה לא תוסיפון לראותה עד עולם זה תשאר חו"ל לעול' לזאת א"ש שזה ג"ש טעם על ההוצאה ממצרים דבשאר חו"ל יוכל להיות שתעשה א"י ע"י כיבוש מלך ישראל משא"כ מצרים באסורה עומד תמיד א"כ הוא חו"ל בבירר וצריך גלגול מחילות וז"נ מאד בדעת רש"י ז"ל וכ"כ לעיל בפ' מסעי סוף אות א' להוכיח קצת כן מד' הספרי (ומ"ש שם לת' דעת הרמב"ם ז"ל א"ש עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל כאן דמבואר להדי' דגם ארץ מצרים תוכל להיות א"י ודו"ק] ולכן רש"י ז"ל לשיטתו שפיר יכול לסבור דהאיסור דלא ירבה לו סוסים הוא משום ישיבת מצרים וז"נ ב"ה

הנה בעיקר דברי רש"י ז"ל ממה דקיי"ל דחייב על כל סוס וסוס נראה כדברי הרמב"ן ז"ל דאינו טעם משום מצרים דמטעם זה אין לחלק בין סוס אחת לשנים א"ו דהוא אזהרה בפ"ע שאסור לו להרבות סוסים אך הרמב"ם ז"ל בהלכותיו לא הזכיר הא דלוקין על כל סוס וסוס וכתב סתמא אם הוסיף לוקה ובכ"מ תמה עליו וראיתי למורי הגאון הקדוש זצוקללה"ה בשו"ת אבני נזר או"ח סי' שצ"א שכ' להעיר בדבר חדש דלא משכח"ל מלקות על כל סוס וסוס כיון דהרמב"ם ז"ל פסק פי"ז מסנהדרין דראש ישיבה שלקה אינו חוזר לגדולתו והוא מירושלמי