כלי חמדה דברים רט

לקיים מחמת מרד שהמצוה בזוי' בעיניו אבל אם יש לו טעם וסיבה המונעת אותו אע"פ שאינה מספקת שלא לקיים המעשה והוי עובר על המצוה מ"מ בכה"ג אין מכין אותו עד שת"נ וכן נראה דעת הרא"ה ז"ל בס' החינוך שכ' בפ' בא במצות אכילת הפסח בזה"ל וכלל גדול בכל התורה לכל האומר שיבטל מ"ע שכופין אותו ב"ד אם יש כח בידם עד שיקיימנו שלכאו' הלשון צ"ב במ"ש לכל האומר שיבטל מ"ע ואמאי לא כתב בפשיטות אם אינו רוצה לקיים מ"ע אך הוא הדבר אשר דברנו דכוונתו באומר שיבטל המצוה מבלי שום טעם רק משום מרד ובזה א"ש מה שנתקשה המנ"ח שאמאי נטר בכלל זה עד מצות אכילת הפסח ולא כתב זה לעיל במצות פו"ר ומילה והקרבת הפסח ולהנ"ל א"ש דבכל אלו יש לו אמתלא מחמת חסרון כיס או צערא דינוקא במילת הבן וצער עצמו במילת עצמו וגם בהקרבת הפסח מחמת חסרון כיס משא"כ בזה שכבר הקריב הפסח ונמנה עליו ועתה אינו רוצה לאכלו הר"ז בשאט נפש רוצה לבטל מ"ע לכן מכין אותו עד שת"נ לזאת כתב החינוך כלל זה במצות אכילת הפסח ומנה נלמוד דה"ה בכל מצוה שאין אנו רואין סיבה במניעת קיומה כ"א שעשה זאת מחמת מרד מכין אותו עד שת"נ ולפי"ז הכא כשנחלקו הזק"מ אם זה יצא ידי"ח או לא והוא אינו רוצה לקיים עוד הפעם לכ"ע אין מכין אותו עד שת"נ כיון דאינו עושה זאת מחמת מרד רק מפני שלדעתו כבר קיים המצוה לכן אפי' לפ"ד הסובר דלא קיים עוד המצוה אין לו להכות אותו כיון דאינו מחמת מרד כנ"ל וז"נ בדעת הרמב"ם ז"ל בס"ד

ו) ודע שראיתי דבר פלא בספורנו בקרא והאיש אשר יעשה בזדון וגו' ומת האיש ההוא שכ' בזה"ל ומת האיש ההוא עפ"י ב"ד הגדול ובזה כל העם ישמעו ויראו עכ"ל והוא להיפך ממה דנראה מבואר במשנה דהלא טענת ר"ט הוא רק מצד ענוי הדין וזה הוא רק לאחר גמ"ד וע"כ מוכרח דכ"ע ס"ל דהב"ד שבעירו גומרים דינו למיתה וכן מבואר ברמב"ם ז"ל דגומרין דינו בב"ד שבעירו ועי' בכ"מ מה שהכריח הד' מסוגי' דסנהדרין דט"ז עי"ש ולענ"ד מזה אין הכרע כ"כ דנראה דסתמא דש"ס אזיל אליבא דר"י דס"ל באמת כן דאין מביאין אותו לירושלים כלל. אמנם לרבנן שפיר י"ל דאין גומרין דינו מקודם כדי שלא יעבור על איסור דענוי דין דהוא איסור תורה לאחר גמ"ד ובאמת כשאני לעצמי מתפלא אני ע"ד רבינו ז"ל וכ"נ מפשטות לשון המשנה דגומרים דינו מקודם שמעלין אותו לירושלים והא אפשר לקיים שניהם להעלותו לירושלים קודם גמ"ד שלא יהי' איסור ענוי הדין וראית בס' קר ית ספר להמבי"ט ז"ל שמשנה מלשון הרמב"ם וכתב חייב מיתה ע"ש היטב וכנראה הוא בכוונה וס"ל ג"כ דאין גומרין דינו בב"ד דעירו וצ"ע בזה וא"נ כדעת הספורנו י"ל בטו"ט קושית המזרחי דאמאי דוקא בזק"מ קיי"ל דממתינין על הרגל ובבן סו"מ פירוש רס"י ז"ל דצריך הכרזה ואמאי לא נימא ג"כ דמעלין אותו לירושלים וממיתין אותו ברגל ולהנ"ל א"ש דבבן סו"מ לא משכח"ל דלאחר גמ"ד אסור משום ענוי הדין להמתין עד הרגל וקודם גמ"ד א"א להמתינו עד הרגל בבן סו"מ דהרי כל ימיו של סו"מ אינו אלא ג' חדשים וא"כ לפעמים אם יש יותר משלשה חדשים עד הרגל יתבטל דין סו"מ ולכן בבן סו"מ א"א לפרש כן וז"נ וראיתי בס' בנין אריאל להגאון מאמ"ד ז"ל שכ' דלכן בבן סו"מ לא פירש רש"י ז"ל שממתינו עד הרגל כיון דאם רצו אביו ואמו למחול יכולין למחול א"כ העשה קיל דהו"ל כאלו אמרה ל"ב ליכא עשה כלל וגם בחוש"מ אסור בכה"ג מיתת ב"ד ותמו' הא לאחר גה"ד א"י למחול ואי דכוונתו שלא לגמור דינו עד הרגל זה א"א בלא"ה דלפעמים עד הרגל יותר מג"ח ויבטל דין סו"מ לגמרי כנ"ל וצ"ע בכ"ז ואכמ"ל יותר

ו) (י"ז פי"ד) כי תבא וגו' ואמרת אשימה עלי מלך וגו' אעתיק בזה מ"ש בימי חורפי בתשובה לכבוד יד"נ הגאון הצדיק המנוח מוה"ר אביגדור יהודא ליבוש זצלה"ה האב"ד דק' קול יצ"י ויבואר בו כמה