כלי חמדה דברים רז

דעת רש"י ז"ל אינו מתורץ דאפי' א"נ דלא כדעת הרמב"ם ז"ל רק דגם לטהרתו לענין תרומה אמרי' עדול"ת מ"מ א"ש דגם בטהרת מצורע משכח"ל דפליגי בא"ל בוהן יד אם יש לו טהרה ואע"ג דא"ל בוהן יד הוא רק לקדשים מ"מ למ"ש התוס' יו"ט פי"ד דנגעים דלמ"ד דאין לו בוהן יד א"ל טהרה עולמית ה"ה דמצורע ממורט א"ל טהרה עולמות וזה אין לו טהרה גם לתרומה ועיין מ"ש בפ' מצורע אות ג' באריכות לברר הד' וא"כ י"ל דוה כוונת הגמ' דפליגי בא"ל בוהן יד אם יש לו טהרה וממילא דפליגי במצורע ממורט דא"א לקיים בו מצית תגלחת ואין לו טהרה כלל ושפיר נפ"מ בנגע בככר של תרומה וא"כ לכאו' אין הכרח לד"ז דגם בשגגת עולה ויורד נעשה זק"מ וצ"ע לכאו'

ומה שנלע"ד בדעת רש"י והרמב"ם ז"ל שהכריחו בקרבן עולה ויורד נעשה זק"מ ולא ניחא להו לומר כדעת התוס' דנפ"מ בנגע בככר של תרומה וקידש בו אשה דס"ל דל"ש נפ"מ בקדושי אשה כ"א דפליגי אם הוא איסה"נ או היתר הנאה אבל באיסור אכילה כיון דמובה"נ ל"ש כלל נפ"מ זו דאפי' אם אינו כאן שו"פ מ"ע חיישינן שמא שו"פ במדי וא"כ לכ"ע הוי עכ"פ ספק קידושין וא"כ ל"ש בזה היתר איסור כרת לכתחילה ובאמת כאשר נעי' בכל הסוגי' ברש"י וברמב"ם ז"ל בה' ממרים נראה מבואר כן מדה"ק דדוקא אם פליגי באים ה"נ כגון בערלה ובעגלה ערופה אז נעשה זק"מ דיש נפ"מ לקידושין אמנם באיסור אכילה גרידא אע"ג דלד' האומר שאסור באכילה י"ל דאינו שו"פ מ"מ חיישינן שמא שו"פ במדי ומצאתי במרכבת המשגה שכ"כ לת' מה שהק' לת' על הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ממרים ה"ג דבלולב לא משכח"ל חיוב זק"מ הא נפ"מ אם הוא פסול אינו שו"פ אבל אם הוא כשר הוא שו"פ בשביל מצותו ות' כנ"ל דאפי' אם הוא פסול הוי עכ"פ ספק קידושין מצד שמא שו"פ במדי ואינו כעת תח"י לעיין בו וא"ש בזה גם מ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכה הנ"ל זה אומר טהור וזה אומר שני לטומאה הר"ז פטור מן המיתה שלכאו' אינו מובן דהא נפ"מ בנגע בככר של תרומה כמ"ש התוס' ולהנ"ל א"ש דהרמב"ם ז"ל ביאר זה דפירש בזה אינו נפ"מ לשלול דעת התוס' בזה משום דעכ"פ הוי ס"ק וא"כ אינו נעשה זק"מ ולכן מוברח דבקרבן עולה ויורד ג"כ נעשה זק"מ הן אמת שיש לעי' בזה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל לחדש בהא דקיי"ל כשמואל דחוששין שמא שו"פ במדי היינו דווקא בדבר המתקיים אבל אם הוא תבשיל שיתקלקל אם יוליכנו למקום היוקר אין כאן קידושין כלל א"כ אכחי מפכח"ל בכל הני נפ"מ בנגע בתבשיל של תרומה המתקלקל ואינו מתקיים שוב לד' האומר טמא ל"ש בי' קידושין כלל אם איו שו"פ במקומו ונראה משום דהרמב"ם ז"ל מחדש דין זה מעצמו אין לחייב בזה אא הזק"מ אם לא ס"ל וא"ל הא איכא נפ"מ בין הזק"מ לחכמים אם יפליגו בד"ז ז"א דא"ב צריך להיות עוד פלוגתא בזה ומהסוגי' נראה דבזה שנחלקו בטהרת מצורע או בטומאת נגעים בזה נעשה זק"מ לכן הכריח הרמב"ם ז"ל דחייב בקרבן עולה ויורד ויש עוד לומר בזה עפמ"ש האחרונים דזק"מ אינו נעשה זק"מ אלא דווקא דאף אם ישמעו לו יהי' מותר ע"י איסור כרת משא"כ אם ישמעו לו לא יהי' מותר איסור כרת אינו נעשה זק"מ כיון שאם יעשו כהוראתו בבירר לא יהי' נפ"מ לאיסור כרת א"כ לכאו' יש לעי' בהא שכתב הרמב"ם ז"ל דאם פליגי באיסה"נ כגון בע"ע ובהקדש שנפדה ובערלה נעשה זק"מ ביון דנפ"מ לקידושי אשה והא אם יעשו כהוראתו שהוא אומר שלא נפדה או שסוא אסבה"נ מצד ע"ט ייזו מצד ערלה הרי לא יתנו האנשים בעד זה כלל ולא יהנו בו כיון דהם ס"ל שכן הוא האמת וא"כ באמת אינו שוה כלום אע"ג דבעצם הוא מותר בהנאה מ"מ כיון דכל ענין זה דש"כ ככסף הוא משום דיכולין ליהנות בו ויכולים למכרו וא"כ הכא דהם ה"ל כהזק"מ וממילא לא יעשו כל זה מחאת טעותם שסוברים דאבה"נ באמת וא"כ א"מ בעצם וממילא אינו מתיר איסור כרת כלל אך י"ל לפ"ד הריטב"א שהק'