כלי חמדה דברים רו

דרבנן יהרג וא"י ז"א דז"ד אם הגזירה על איסור דרבנן אבל הכא דרצו לבטל יוה"כ דאורייתא א"כ לא הי' עושין אלא מלאכה שאצל"ג לא הי' מעקר יוה"כ דאורייתא אך עיקר הי' החשש דמה יעשו באכילה ושתי' ביוה"כ אם יכופו אותם העכו"ם לאכול ולשתות וע"ז שפיר כתב הריטב"א ז"ל דעקרו יוה"כ עיד"ז שלא קדשו אה"ח דזה שיהי' אסור באכילה ושתי' זה רק מחטא העגל ואילך וכיון שלא קידשו ב"ד אה"ח ממילא אינו אסור באכילה ושתי' ומעתה א"ש דשפיר הי' ר"י מיצר כיון דהי' סובר דקידוש דר"ג לא מהני ממילא אסור במלאכה ביוה"כ שחל להיות בחשבונו ולפ"ז א"ש מה דקשי' לן זה כביר דאמאי לא גזר ר"ג על ר"י שיאכל סעודה ביוה"כ שחל להיות בחשבונו ולהנ"ל א"ש דזה הי' מותר אפי' לר"י כיון דהב"ד לא קדשו אה"ח אין כאן יוה"כ להיותו אסור באכילה ושתי' ויודע אני כי מד' רש"י ז"ל בחולין שם נראה מבואר דעיקר לעקירת יוה"כ היתה משום מלאכה אמנם לדעת הריטב"א ז"ל נראה מוכרח כדאמרן ודו"ק היטב בזה הארכנו בכ"ז לת' סוגי' כי עובדא זו הוא המקור הראשי לשמוע לד' חכמים וכמ"ש הרמב"ן ז"ל אך בעיקר ד' הרמב"ן ז"ל דמדמי קודש מועדות לכל התורה כ"כ בספרי חמדת ישראל ח' העשין אות ל"ב דזה תלי' בהגירסות דאתם דלהגירסא אתם אפי' מזידין והיינו אפי' עברו החודש ללא צורך כלל ולא קידשוהו בזמנו או קידשוהו בעדים אשר ידעו בעצמם שמשקרים מ"מ מה שעשו עשו א"כ ל"ש ללמוד מזה לכל התורה דהרי בהזידו בהוראה אין להם שייכות תורת ב"ד כלל וע"כ דהכא גזה"כ בקידוש מועדות תלי' בהם וכתבתי מזה בתשובה ליד"נ הרה"ג מוהר"ש מליטעטאוו שיחי' ואכ"מ

ד) שם דפ"ז ע"ב בתוד"ה בפלוגתא דר"י ורבנן פי' בקונטרס לרבנן אם נכנס למקדש חייב ולר"י פטור ולא יתכן דכה"ג ל"מ זק"מ משום שהוא בעולה ויורד כו' ויש לפרש כדפרישית לעיל בככר של תרומה עכ"ל ולענ"ד נראה דרש"י ותוס' לשיטתם אזלי דהנה לקמן מבואר בסוגי' בטהרת מצורע פליגי באין לו בוהן יד אם יש לו טהרה ועי"ש ברש"י ז"ל דפי' ג"כ כנ"ל דנפ"מ בביאת מקדש והתוס' שם לא פרשו כלל ולכאו' תמוה דמה יענו התוס' לזה דשם אא"ל דנפ"מ בנגע בככר של תרומה דהא מחוסר כפורים אינו מטמא תרומה ומצאתי בערוך לנר שהרגיש בזה וכתב לת' דנפ"מ אם הביא קרבן על חטאו בשגגה שנכנס למקדש דאם ל"ה קרבן הוי חב"ע ולמ"ד ל"ד אם קידש בו אשה מקודשת אך ז"א דא"כ תלי' עוד בפלוגתא אם חשנ"ב דאורייתא לכן נראה דתוס' לשיטתם בב"ק די"ב ע"ב דס"ל דאפי' למה דקיי"ל דמקדש בחלקו אפי' בקק"ל א"מ משום דמשלחן גבוה קזכי לאחר שחיטה מ"מ ז"ד בחלק הכהנים אבל בחלק הבעלים הוי שלו ויכול לקדש בו אשה א"כ גם בטהרת מצורע איכא נפ"מ בנגע בדבר קודש וקידש בו אשה ושפיר ס"ל דבקרבן עולה ויורד ל"ש חיוב זק"מ משא"כ רש"י לשיטתו בב"ק שם דס"ל דאפי' בחלק הבעלים אמרינן משלחן גבוה קזכי וא"כ לא משכ"ל בקדשים קידושין וא"כ באין לו בוהן יד ליכא למימר דנפ"מ לקידושין לכן הכריח רש"י ז"ל שיטתו דאפי' בקרבן עולה ויורד אם זדונו כרת נעשה זק"מ וז"נ לענ"ד. אמנם דעת הרמב"ם ז"ל אינו מתישב בזה דהוא ז"ל ג"כ ס"ל כרש"י ז"ל דגם בקרבן עולה ויורד נעשה זק"מ ולפי שיטתו בפיה"מ במס' נגעים שכ' לחדש דהא דאמרי' במצורע עדול"ת דתגלחת ראשו וזקנו ה"ד אם יכול לקיים כל הטהרה אם הכפרה ג"כ אבל באינו יכול לקיים כל הטהרה להיותו מותר אף בקדשים ל"א עדול"ת כיון שלא יוכל לקיים כל המצוה דמצות הטהרה כוללת גם הכפרות שמביא ביום השמיני ולפי"ז באין לו בוהן יד שלא יכול ליטהר לקדשים ממילא אין לו טהרה לתרומה ג"כ שוב גם באין לו בוהן יד משכח"ל נפ"מ בנגע בככר של תרומה כיון דלא משכח"ל תגלחת הטהרה וטמא אף לתרומה וא"כ מניין הוציא הרמב"ם ז"ל דאף בעולה ויורד נעשה זק"מ שו"ר דגם