כלי חמדה דברים רג

טעה בדב"מ ולא עשה מצוה פטור אבל מתעסק חייב ות' הנח לתנוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה חייב מבואר דר"י ס"ל דמקלקל בחבורה חייב והנה שיטת רש"י ז"ל דלמ"ד דמקלקל בחבורה חייב ע"כ דמלאכה שאצל"ג פטור דאל"כ לא נשמע דמקלקל בחבורה חייב ממילה כיון דאיכא תיקן מצוה ומעתה קשה לפמ"ש המרי"ק בת' דאם עשה דבר בשבת מצד שמכריחין אותו לעשות הדבר הזה והוא בעצם אינו רוצה בהמלאכה הוי בגדר משאצל"ג וא"כ הכא דר"ג גזר על ר"י שיבוא אליו במקלו ותרמילו לא יעבור כ"א איסור דרבנן כיון שיהי' מוכרח לכך מצד גזירת ר"ג וא"כ קשה ביתר שאת אמאי לא גזר עליו אכילה ושתי' לכן נראה דבאמת לא רצה לגזור עליו שיעשה איסור תורה בבירר דאולי לא ישמע לו לכן צוה עליו לעשות מלאכה ביוה"כ דבזה אפי' אם לא ישמע לו באמת ולא ירצה לעשות זאת ברצונו הטוב הלא יהי' יכול לעשות זאת מה"ת משום דהוי משאצל"ג ועכ"פ יתוקן בזה שלא יהי' התורה כשני תורות בפני המון בנ"י שלא יבינו זאת והא דר"י הי' מיצר היינו משום דר"י הי' באמת רוצה למלאות חפץ ר"ג עצהיו"ט דהיינו שהוא ירצה ג"כ לקיים דברי ר"ג ויהי' באמת מלאכה הצל"ג ולזאת כאשר אמר לו ר"ע שמה שעשה ר"ג עשה ואין להרהר אחריו קיים גזירת ר"ג ברצונו הטוב וכאשר בא לבית ר"ג והתבונן ר"ג שעשה זאת ברצון הטוב אע"פ שהי' יכול להמלט מאיסור תורה כנ"ל הי' שמח לקראתו מפני שקיבל דבריו ומעתה צדקו מאד ד' הרמב"ן ז"ל בדקדוק לשונו הזהב דעיקר הראי' מר"י שהי' נוהג עם ר"ג ששמע אליו לעשות מלאכה דאורייתא ביוה"כ שחל להיות בחשבונו אבל מגזירת ר"ג א"ר דהא באמת חשש שלא ישמע לו מדלא גזר עליו לאכול ולשתות כנ"ל

(ג) אמנם בעיקר הענין דר"ג ור"י כשאני לעצמי נלענ"ד לפרש באופן אחר דהנה לכאו' קשה לי מאד לפ"ד הריטב"א ז"ל בחולין דק"א ע"ב ד"ה אלא אמר רבא גזירה הוי שכ' לחדש כיון דקידוש החודש תלי' בב"ד ולכן אם אין הב"ד מקדשין את החודש ליכא יוה"כ כלל ועי' בס' כלי חמדה פ' בא מה שהארכנו לבאר ד' הריטב"א ז"ל וכתבנו אח"כ עוד לבאר דבריו ז"ל באופן אחר עכ"פ העולה מד"ק ז"ל דאם אין ב"ד מקדשין את החודש ליתא ליוה"כ כלל וא"כ מה הי' ר"י מיצר כ"כ לקיים גזירת ר"ג לילך אליו במקלו ותרמילו ביוה"כ שחל בחשבונו הא מה בכך דקידוש ר"ג הי' בטעות מ"מ כיון דלא הי' קידוש אחר א"כ ממילא ליכא כאן יוה"כ כלל ותמהני שלא ראיתי מי שנתעורר בזה ומה שנלענ"ד להעיר בדבר חדש בזה לפמ"ש הרא"ה ז"ל בס' החינוך מצות יוה"כ דמיד בתחילת הבריאה קידש השי"ת יום אחד בשנה להיות יום מחילה וסליחה והרי בפשיטות לפמ"ש כל המפורשים נראה דיוה"כ הוקבע רק אחר החטא העגל לכן נראה דהנה יוה"כ יש בו שני קדושות קדושת שבת דאסור במלאכה כמו שבת וקדושת יוה"כ דאסור באכילה ושתי' ומעתה אומר אני דזה ברור דיוה"כ הוקבע מתחילת הבריאה ליום מחילה וסליחה וממילא יש בו קדושת שבת שאסור במלאכה, אמנם להיותו אסור באכילה ושתי' משום זה זה רק נקבע אחר חטא העגל נאסרו בו אכילה ושתי' ולדעת הרמב"ם ז"ל ודעימו כל החמשה ענוים המה מה"ח. ומעתה י"ל דנהי דלפי האמת דאם הב"ד מקדשין אה"ח יוה"כ הוא בזמן שהוא עשור לחודש עפ"י קידוש בי"ד אמנם אפי' אם אין הב"ד מקדשין את החודש נהי דאינו יוה"כ להיותו אסור באכילה ושתי' מ"מ בעשור לחודש האמיתי שעפ"י חשבון הוא יום כפרה מה"ת כמו שהוקבע מתחילת הבריאה וממילא אסור במלאכה כמו שבת דקבוע וקיימי ול"צ קידוש ב"ד כלל וא"ל דאכתי מה הועילו ב"ד בזה שלא קדשו את החודש הא אכתי אסור מה"ת במלאכה ז"א דבאמת משום איסור מלאכה לא הי' צריכין למעקר יוה"כ כלל לפמ"ש מהרי"ק ז"ל דבכה"ג הוי מלאכה שאצל"ג אם אינו רוצה לעשות המלאכה אלא משום אונס א"כ הי' יכולין לעשות מלאכה ביוה"כ ואע"ג דבשעת השמד אפי' על איסור