כלי חמדה דברים רב

היינו כדאמרן דס"ל דבב"ד הגדול ל"ש כלל דין זה אמנם ברמב"ם ז"ל פ"ט מסנהדרין כתב בזה"ל ב"ד הגדול שבא להם מחלוקת בין בד"נ כו' אין מוסיפין עליהם וכו' והולכין אחר הרוב שלהן ואם בדין א' מן הנהרגין נחלקו דנין אלו כנגד אלו עד שיפטרוהו או יתחייב עכ"ל ולכאו' דה"ק סתומין דהרי כ"כ לעיל מכל שנחלקו בד"נ הולכין אחר הרוב שלהן ומצאתי בת' רדב"ז ח"ה סי' א' תר"ץ שעמד בזה ופירש דברישא מיירי שנחלקו להלכה אז אפי' בד"נ מכריע אחד לחובה ונפסק כן להלכה ודנין אח"כ כן אמנם אם נחלקו למעשה בדין שבא לפניהם זה הוא שכתב הרמב"ם ז"ל בסודה"ק דצריך להיות שנים מכריעין לחובה אתד"ק לכאו' יש להעיר בד"ק דנראה דאף בב"ד של כ"ג אם דנין רק להלכה ל"צ שיהי' שנים מכריעין לחובה אך כוונת דה"ק דבב"ד של כ"ג אם אנו דנין למעשה אין לו תוקף כלל להיות נקבע לדורות וכמ"ש במק"א בזה אמנם בב"ד הגדול שהכרעתם הוא תורה ממש ונקבע הלכה כן לדורות שפיר אמרי' דז"ד אם הוא רק להלכה אבל למעשה כשבא הדין לפניהם אז צריך שנים להכריע לחובה. אמנם בעיקר ד' הרדב"ז ז"ל בפירוש ד' הרמב"ם ז"ל דהסיפא קאי אם בא הדין לפניהם למעשה ובזה צריך שנים להכריע לחובה יש לעי' בזה דהרמב"ם ז"ל כתב בזה"ל ואם בדין אחד מן הנהרגין נחלקו ואמאי נקט נהרגין שנראה דכוונתו על מי שנתחייב סייף דווקא ומה כוונתו בזה לכן עלה בדעתי דהנה עיה"נ צריך ב"ד הגדול והיינו לאחר שנתברר לסנהדרין של אותה העיר שהודחה רובה שולחין לב"ד הגדול שהם יגמרו את הדין אם הוא עיה"נ או לא הנה נראה דבעה"נ ל"ש לומר הך דלחובה היו עפ"י שנים דהרי לא נוכל להחליט איזהו חובה ואיזהו זכות דאם דינה כדין עיה"נ הרי יש קולא דמיתתם בסייף אמנם לעומת זה יש חומר דגם טף נהרגין וממונם אבד ואם יחליטו שאינה עיה"נ יש חומר דמיתתן בסקילה וא"כ נראה דל"ש כלל בב"ד הגדול כשבא לפניהם דין עיה"נ שידונו אם דנין כרובן או כמיעוטן לומר דלחובה צריך שניים להכריע ולזכות סגי באחד דא"א יכול להחליט איזהו זכות ואיזהו חובה וא"כ נסתר פירושו של הרדב"ז בד' הרמב"ם ז"ל. אמנם לאחר העיון יש לקיים הד' דנראה דזה הוא החומר שנעשית עיה"נ דהוי בגדר מיתת מרד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל במורה והסכים עמו הרשב"א ז"ל בח' דאין המיתה מכפרת וא"ל חלק לעוה"ב וכפי דין ב"ד הגדול כן הוא באמת וכמ"ש המפורשים ז"ל להכריח מהא דבקשו למנות את שלמה המלך ע"ה ונראה שמטעם זה צריך עיה"נ ב"ד הגדול ובפרט לפ"ד הגר"א ז"ל שמפקיעין אותם לגמרי מישראל א"כ נראה שזה הוא החומר שנעשית על ידם עיה"נ וצריך שנים להכריע ובאמת יש להמתיק יותר דאם יחליטו שאינה עיה"נ אע"ג דמיתתן חמורה דהוא בסקילה מ"מ ל"צ שנים להכריע כיון דזה כבר הוחלט בב"ד של כ"ג בעירם בעת שעדיין לא נתברר דהם רובה של עיר והי' מכריע ע"י שנים מהם לחובה ועיקר דינו של ב"ד הגדול הוא רק אם לתת להם חומר עיה"נ או שידונו כיחידים וי"ל דהרמב"ם ז"ל בא באמת להשמיענו זאת דבזה צריך הכרעת שנים לדונם בדין עיה"נ אך בגוף ד' הרדב"ז ז"ל בפירוש ד' הרמב"ם ז"ל יש לעי' עוד וצ"ע לעת הפנאי עכ"ל בח' שם

ב) ודע שיש לעי' קצת בלשון הרמב"ן ז"ל כאן ובס' המצות שמדקדק לכתוב וזה כענין ר"י עם ר"ג ביוה"כ שחל להיות בחשבונו ובסה"מ כתב בזה"ל וכענין שנהג ר"י עם ר"ג ביוה"כ שחל להיות בחשבונו אמאי לא הביא ראי' מזה דגזר ר"ג על ר"י שיבוא אליו במקלו ותרמילו נראה קצת דמזה א"ר ועיקר הראי' ממה שהי' ר"י נוהג עם ר"ג ונראה מזה ראי' למ"ש בח' שלכאורה יש להתפלא על ר"ג שאמאי לא גזר על ר"י שיאכל ביוה"כ שחל להיות בחשבונו ולמה גזר עליו דווקא הוצאה מרשות לרשות ומעביר ד' אמות ברה"ר ויותר קשה לפ"מ דמבואר במס' כריתות די"ט ע"ב דמקשינן בגמ' על ר"י דעד כאן ל"פ ר"י אלא משום דס"ל