כלי חמדה דברים ר

ברור הדבר דבד"נ דהוא בכ"ג לא יוכלו המיעוט לומר לב"ד הגדול קאזלינא רק שמתחייבים לבטל דעתם מפני דעת הרוב שבהם, ובפשיטות הי' נראה דענין זקן ממרא שהזקיקם הכתוב ללכת לב"ד הגדול היינו שנולד לכולם ספק וא"י להכריע במקומם משא"כ כשיש מחלוקת תמיד הלכה כרוב ול"ש ענין ב"ד הגדול כיון דהיחיד מחויב לבטל דעתו מפני הרוב, וסבור היתי לומר דהא דיחיד מחויב לבטל דעתו מפני הרוב היינו כשדנין על ענין הנדון הלז אם זה הוא זכאי או חייב וכשהרוב אומרים חייב מחויב היחיד לבטל דעתו והלכה כהרוב משא"כ כשנחלקו בדין שנוגע לדורות אז גם היחיד יכול לומר לב"ד הגדול קאזלינא ולכן בכל הסוגי' דמפרשים הקרא בין דם לדם וגו' מבואר דפלוגתתם בדין הנוהג לדורות ובכל ענינים מפורש בש"ס דפלוגתתם הוא בזה האופן ולא בהנידון שהם דנין עליו ובזה צריכין ללכת לב"ד הגדול אמנם ברמב"ם ז"ל פ"ד ממרים ה"ב נראה מבואר שהוסיף במכוון דלאו דווקא פליגי אם דנין על מלקות בג' או בכ"ג שזה פלוגתא השוללת דין מלקות בכלל רק גם אם המחלוקת יש להם אם זה האיש חייב מלקות או לא ג"כ צריכין ללכת לב"ד הגדול. ולכאו' עלה בדעתי שזה באמת רק אם באין יכולין הרוב להכריע דעתם בזה ומסופקים הם בזה אבל אם הם מחליטים שזה האיש ח"מ אז מחויב לבטל דעתו אמנם יותר נראה בזה דבאמת בבל ענינים כשדנים למעשה אף אם המחלוקת בענין הנוגע לדורות כגון אם כופר הכל פטור או חייב או טריפה פטור ממיתה או חייב וכיו"ב לענין המעשה הזה שהם דנים עליו מחויב לבטל דעתו מפני הרוב אף אם הוא רק ב"ד של כ"ג אבל אחר המעשה יכול המיעוט לומר שלא יקבעו הלכה כן אם לא בהסכמת הב"ד הגדול וזה הוא ההבדל בין סנהדרין של כ"ג לב"ד הגדול וכלל הדבר דבכל ב"ד של שלשה סמוכין בדיני ממונות ומלקות וב"ד של כ"ג בד"נ במה שנוגע להלכה למעשה באותו הנידון שהיתה המחלוקת ביניהם יש להם דין ב"ד הגדול והיחיד מחויב לבטל דעתו ולעשות המעשה כמותם, אמנם להיות נקבע הלכה כן לדורות בזה יכולין המיעוט לומר שצריך ללכת לב"ד הגדול ובלא זה אסור להם לחלוק על הרוב להלכה אפי' אחר שכבר נעשה מעשה ועפ"ז נראה לת' ד' הרמב"ן ז"ל שכ' בזה"ל ימין ושמאל אפי' אומר לך על ימין כו' וענינו אפי' תחשוב בלבך שהם טועים והדבר פשוט בעינך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך תעשה כמצותם ואל תאמר איך אוכל החלב הזה הגמור או אהרוג איש הנקי הזה אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורינו העומדים לפניו "במקום אשר יבחר" ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפי' יטעו וזה כענין ר"י עם ר"ג ביוה"כ שחל להיות בחשבונו עכ"ל וכמו דבריו אלו אות באות הוא בס' המצות שורש א' עי"ש היטב ולכאו' הדבר מתמי' שפתח בב"ד הגדול שבלשכת הגזית וכן המה סודה"ק ובאמצע הדברים כתב שזה ענין ר"י עם ר"ג והרי התם לא הי' כ"א ב"ד של שלשה סמוכין וכבר הי' בטל אז ב"ד הגדול שבלשכת הגזית שכבר הי' ביבנה ועי' מ"ש בזה בס' חמדת ישראל. אמנם להנ"ל יובן היטב דבנידון ר"ג ור"י הי' המחלוקת על אותו יוה"כ אם הלכה כר"ג או כר"י ע"ז ב"ד של שלשה סמוכין שראוין לקדש החודש דינו כב"ד הגדול להורות הלכה לדורות ובאמת אם הי' ר"ג גוזר על ר"י שיפסוק כן לדורות שאם יבואו עדים שראו את הישנה שחרית והחדשה ערבית שיסמוך עליהם ויקדש יום ל' לא הי' לו לר"י לשמוע לו אבל במעשה הלז שכבר הורה ר"ג כן וסמך על העדים מחויב ר"י לשמוע לו אף אם לדעת ר"י טעה ר"ג, שו"ר בהגהות רש"ש לסנהדרין ד"ד, ע"א ד"ה ומניין להביא עוד שלשה שהק' באמת בהא דקיי"ל דבסנהדרין של כ"ג אזלינן בת"ר מדוע לא ילכו לב"ד הגדול וישאלו כדכתיב כי יפלא ממך דבר וקמת ועלית ועוד והצילו העדה כתיב וביותר קשה להפוסקים דלא אזלינן בת"ר היכא דאיכא לברורי עכ"ל ולענ"ד לק"מ דמה שהק' מדכתיב כי יפלא זה