כלי חמדה דברים קצט

של כ"ג דבכה"ג א"י לומר לאסרה על בעלה באנו ולדברינו א"ש דבכל מקום שבאו עדים לומר על אשה שזינתה כיון דיכול להסתעף מזה ח"מ אין הב"ד מזדקקין כלל לשמוע את העידות כ"א בכ"ג משום דבכה"ג שפיר חוששין ללעז ויש הרבה להאריך בזה אבל לקושטא דמילתא אני נבוך בענין זה אם הודאה בפני ג' סמוכין בד"נ הוי בגדר הודאה בב"ד דנהי דכשרים לקבל עידות מ"מ כיון דהם א"י לדון בעצמם ח"מ אם לא בצירף כל הסנהדרין הוי הודאתה הודאה חוץ לב"ד וצ"ע בזה

ובעיקר הקושי' שהק' האחרוני' בהא דאמ' ר"ח בעדי נעה"מ שהוזמו א"נ מתוך שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו הא נוכל לברר זאת אם העידו עדותן בפני ב"ד של ג' או לפני ב"ד של כ"ג העיר א' מן התלמידים די"ל עפמ"ש הנוב"י מה"ת חאה"ע סי' כ' לת' קושית התוס' ד"ה לאסרה על בעלה שני באנו וקושית המהרש"א ז"ל דאמאי לא ת' הגמ' דהעידו לאחר מיתת הבעל או הבועל דעיקר קושית הגמ' דהיא לא התירה א"ע למיתה כיון דבשעת הזנות הבעל והבועל חיים וא"כ הב"ד לא ידונו עפ"י עדותם להרג אותה כיון דהוי עידות שאאילה"ז דיהי' יכולין לומר לאסרה על בעלה או על בועלה באנו א"כ אף דבשעת הגדה הוי ילה"ז מ"מ אינה נהרגת כיון דלא קיבלה התראה על עצמה ומעתה י"ל דהיא חששה דיעידו לפני ב"ד של ג' ולא קיבלה התראה ולכן אע"ג דהעידו לפני ב"ד של כ"ג א"ח מיתה א"ד אך באמת אין הנידון דומה לראי' דהכא מיד הו"ל לאסוקי אדעתה כיון שהאמת הוא כד' העדים שזינתה באמת ולא יראים מהזמה וא"כ מסתמא יעידו בפני ב"ד של כ"ג כדי שתהי' בגדר עידות שאילה"ז ותתחייב מיתה, אך באמת גוף דברי הנוב"י ז"ל אינו מובנין לי ואין ביאור לדה"ק דממנ"פ אם היא חוששת דהעדים אינם יודעים שהיא חבירה שא"צ התראה וכיון שאינו מתרין בה בודאי יעידו רק על לאסרה על בעלה א"כ מה ת' הגמ' כשזינתה וחזרה וזינתה הא בכה"ג שהיא חוששת שהעדים א"י שהיא חבירה א"כ חושבת בטח כיון שאין מתרין בה הרי לא יעידו כלל שב"ד על לאסרה על בעלה ועל בועלה אין נפ"מ כיון דכבר נאסרה ומיתה לא תתחייב בלא התראה א"כ בטח לא יעידו כלל וא"כ אכתי קשה קושית הגמ' איך נהרגת וע"כ דצריך לומר דהיא חושבת דבודאי העדים יודעים שהיא חבירה ותבר א"צ התראה ולכן אין מתרין בה וא"כ אף בזנות הראשון הרי קיבלה ע"ע התראה כיון דהי' יודעת דאם העדים יעידו תתחייב מיתה כיון דהאמת הוא כד' שהעדים לא יהי' יראים מדין הזמה ויאמרו הכל ונהי שאנחנו כשנבוא לדון את העדים כשהוזמו יכולין להתנצל לפנינו זה היא לפי שאנחנו מסופקים באמיתת המעשה אנו אומרים דהוי עדות שאאילה"ז אם לא שהעידו בפירוש שיודעים שהיא חבירה וחבר א"צ התראה וכמ"ש התוס' לעיל ד"ט ע"ב ד"ה עדי האב עי"ש בסודה"ק אבל היא מפקרת עצמה למיתה דחוששת תמיד דילמא העדים יודעים שהיא חבירה לכן אין מתרין בה וכיון שכן שפיר יחייבו אותה מיתה אם יאמרו כן לפני ב"ד וזה מוכרח דאל"כ גם בזינתה וחזרה וזינתה אינה מקבלת התראה ע"ע וחושבת בבירר שלא יעידו בה כלל ודו"ק היטב ותראה שד' התוס' והמרש"א ז"ל מוכרחין וד' הנוב"י צע"ג לענ"ד

ה) (י"ז ח') כי יפלא ממך דבר וגו' הנה במצות זקן ממרא יש לי הרבה הערות מהן שכבר נדפסו בספריי ולא אכפול הד' בכאן רק מה שלא נדפס עדיין ארשום בזה וז"ה ב"ה

(א) בסנהדרין פ"ו ע"ב ברש"י ז"ל ד"ה באין לזה שעל פתח הר הבית זקן זה שהורה בעירו ונחלק ב"ד שבעירו עליו והזקיקו הכתוב לעלות לירושלים ולישאל ובאין הוא וב"ד שבעירו כו' לכאו' צ"ע כיון דקיי"ל דגם בסנהדרין של כ"ג אזלינן בת"ר א"כ בכה"ג שיש מחלוקת בין הזק"מ ובין החכמים שבעירו והם הרוב למה הזקיקו הכתוב ללכת לב"ד הגדול למה לא נימא שצריך לשמוע לדעת הרוב שבעירו והרי