כלי חמדה דברים קצז

שיחייבו אותו הב"ד אם הרגו גוה"ד אינו נהרג עליו ויש קצת מקום לזה אם נימא כהתרגום אונקלס דגם בעליו יומת היינו בדיני אדם דיש עליו ח"מ ב"ד ועי' ברמב"ן ז"ל שם ובחי' למס' ב"ק ד"מ ע"א כתבנו בזה דרך פלפול לת' דעת הגמרא משבח לי' רבא לר"נ בדראב"י דאדם גדול הוא כו' א"ל בעי' מני' מילתא בעי' מני' שור של שני שותפין כיצד משלמין כופר כו' אדיתיב וקא מעיין בה א"ל תנן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין כו' חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא כו' א"ד כיון דלחברי' בעי מיתבא כו' א"נ כיון דהוא לא חטא כו' א"ל שבקן אסתגר בקמייתא ותמהו המפורשים מה זה שאמר אסתגר בקמייתא וכו' מה ענין האיבעא ראשונה לאיבעא זו ועי' במור"ם גלאנטי ז"ל בזבח השלמים מ"ש בזה ולענ"ד דהנה התוס' נתקשו בהא דאמרינן כופר א' אמר רחמנא ולא שני כופרי' והא בשבת בהוציאו שנים לרה"ר בז"י וז"י דשניהם חייבין הרי דחייבין שני חטאות ות' כיון דכל אחד חייב כרת במזיד לכן בשוגג חייב חטאות משא"כ הכא ולכאו' צ"ע מנ"ל לתוס' דהכא אין כל אחד ח"מ ביד"ש כיון דהשור הוא של שניהם א"כ יתחייב כל אחד כופר שלם לכן נראה בזה ודאי אם אמרי' דגם בעליו יומת היינו ביד"ש נוכל לומר כן משא"כ לדעת הת"א דפירש דגם בעליו יומת היינו בד"א וכיון דקיי"ל בשנים שהרגו פטורין וכמ"ש הרמ"ה ז"ל כיון דכתיב ונתת נפש תחת נפש היינו רק נפש אחד אבל לא שני נפשות תחת נפש את"ד לא נוכל לומר דיש על כל אחר ח"מ ב"ד וכיון דכופר בא להציל ממיתת ב"ד ל"ש לומר שיתן כ"א כופר שלם (ונראה דמשום זה כתבו תוס' עוד ת' לקושיתם עיי"ש) ומעתה נראה עפמ"ש בשם האוה"ח שחקר לענין גוה"ד אם נהרג וכתבנו דיש מקום לחקירה זו אם יש עליו ח"מ ביד"א דהוי כרוצח ממש והנה לסברא זו נראה פשוט דאפי' א"נ דגם בחטאת ממשכנין דגם בפרה בעי משכוני מ"מ בכופר אין ממשכנין כיון דבטח יתן הכופר כדי להנצל מגוה"ד ובאמת נראה מסברא דלדעת הת"א דגם בעליו יומת היינו דיש עליו גדר ח"מ ב"ד וכופר מצילו מזה אף אם נימא דגוה"ד אם הרגו נהרג עליו כיון דלא הרגו בעצמו רק ע"י שורו מ"מ ז"ד בהרגו בעדים והתראה וקיבל עליו התראה משא"כ בלא קבלת התראה אע"ג דבכ"מ מכניסין לכיפה מ"מ הכא לא יכניסו אותו לכיפה כיון דסוף כל סוף הוא אשם במיתתו כל כך עד שהתורה אמרה עליו דיש עליו ח"מ ב"ד ל"ש בזה תק"ח למסרו לכיפה שלא יתרבה הרוצחים כיון דכי יחם לבבו שייך ג"כ בענין זה קצת [ובאמת יש לה"ר דענין הכנסה לכיפה מסור לחכמים ולא תמיד הי' מכניסין לכיפה מד' התרגום יונתן דפ' בחקותי בקרא דכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה שכ' בזה"ל כל אפרשא די יתפרש מן אינשא כו' עיי"ש דמבואר דמהני צדקה ומע"ט להצילו ממות והמפרש שם כתב דהת"י ס"ל כרש"י ז"ל ולא ידענא מה קאמר אמנם לענ"ד נראה דהת"י קאי על הורג שלא בהתראה דמכניסין אותו לכיפה ע"ז אמר דכופר ל"מ בזה רק צדקה ותשובה שלימה אם הב"ד רואין שעשה תשובה בלב שלם אין מכניסין אותו לכיפה ודוק היטב כי קצרנו] כיון דע"י פשיעתו נהרג ולכן כאשר שאל לו האבעיא השני' אי ממשכנין בכופר ומצד דאיכא טעמים דבעי משכוני אע"ג דהוא כפרה כיון דהוא לחברי' או מטעם דלא הזיק בעצמו כמבואר בסוגי' ע"כ דהי' פשוט לי' דהפירוש יומת היינו ביד"ש וא"כ יש לחייב בשור של שותפין שני כופרין וע"ז שפיר השיב לו שבקן אסתגר בקמייתא דהיינו דאכתי לא איברר לי' שאלה הראשונה והיינו משום די"ל כדעת הת"א דהפירוש יומת ביד"א וא"כ אם הרגו גוה"ד בלי התראה א"נ עליו וא"כ פשיטא דל"ש בכופר למשכנו כיון דבטח יתן מעצמו הכופר בשביל יראת גוה"ד ודוק היטב כי הוא פירוש נכון עד"פ הארכנו בכ"ז להראות שיש יסוד לומר דחיוב כופר גורר אחריו ד"נ לענין גוה"ד ומעתה נראה דזה