כלי חמדה דברים קצד

איברא די"ל כיון דשורש איסור בע"מ מבואר בקרא דהוא משום הקריבהו נא לפחתך כמבואר בקרא דמלאכי וא"כ י"ל דזה עצמו שאינו בודק היטב הקרבן טרם שמקריבן לגבוה אם אינו נקי ממום הוא ג"כ בגדר זה דהרי אם ישלח דורן לפחת ושר בודאי יבדוק היטב היטב שיהי' נאה ומסודר ונקי ממו', אמנם מ"ש לדעת הרמב"ם דאם הוא בשוגג ליכא איסור משום דהוה כוונה בטעות זה נראה נכון בס"ד ובביאור הסוגי' דפסחים הנ"ל מה שלא תי' הגמ' בבע"מ משום דתיקן להוציא מידי אבמה"ח עי' מ"ש הפר"מ ז"ל ביו"ד בש"ד סו"ס ט"ו שכ' בזה"ל וכפה"נ דאם שחט ע"מ שימצא כשר א"כ אם נמצא טריפה אין כאן חיוב חטאת שהרי מלאכת מחשבת אסרה תורה משא"כ בשוחט לע"ז שמתכוין בכך וכדומה ומ"מ בעינן שם קצת תיקן ועי' פסחים דע"ג שוחט ונמצא טריפה וברמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שגגות ה"ו עכ"ל נראה שבא לת' הקושי' הנ"ל דלכן תרצינן בגמ' דתיקן דאם עלה לא ירד דאל"כ אינו בגדר מלאכת מחשבת כיון דכוונתו הי' שיהי' פסח כשר אך לפ"ז ק' שוחט ונמצא טריפה אמאי הוי זה תיקן מה שמוציא מיד"נ וע"ז ציין ד' הרמב"ם ז"ל בפ"ב משגגות דמבואר בדבריו דחייב משום דמום וטריפה גלוי הי' לו לבדוק ואח"כ לשחוט ומדשחטו בלא בדיקה בודאי היתה כוונתו לשחיטה בעלמא אפי' אם הי' טריפה ולכן חייב משום תיקן להוציא מיד"נ אך לפ"ז דבע"מ ג"כ צריך להיות תיקן משום זה וצ"ע, ואולי י"ל בכוונת הפר"מ דבלא בדק ממומין י"ל דקסבר דאפי' בע"מ כשר וא"כ א"ר ששחטו שיהי' פסול ולכן צ"ל דהוי תיקן משום אם עלה לא ירד משא"כ בלא בדק מטריפות ע"כ דרצה לשחטו אפי' אם יהי' איסור באכילה דהרי זאת יודעין כל העולם דטריפה אסור באכילה ולכן מהני תיקן להוציא מיד"נ, ועי' בת' משיב כהלכה חו"מ סי"ב שהעיר ג"כ בזה וכנראה שלא ראה ד' הפר"מ הנ"ל ועי"ש שהעיר ג"כ מעוף הנדרס דאמאי יהי' אסור לשחטו ביו"ט הא אם טריפה הוא לא יתקיים מחשבתו ועי' בפר"מ הנ"ל שהעיר מצד אחר א"נ כהר"מ ז"ל דאין ב"נ נהרג על אבמה"ח של עוף א"כ ליכא תיקן כלל אמנם כ"כ בח' שנראה ראי' מוכרחת שהר"מ ז"ל מודה דאסור מה"ת לב"נ אבמה"ח של עוף אלא דאיני נהרג עליו ממ"ש בפ"א מה' שבת ה"ו בענין פ"ר שכ' בזה"ל כיצד הרי שצריך לראש עוף לצחק בו הקטן וחתך ראשו בשבת אע"פ כו' וק' הא בחתך ראש העוף ליכא תיקן כלל כיון דאינו דרך שחיטה הרי ליכא תיקן להוציא מיד"נ ואבמה"ח לב"נ ג"כ ל"ש בעוף לדעת הרמב"ם ז"ל א"ו דמודה הרמב"ם דאיכא איסור תורה לב"נ ותמהני שלא ראיתי מי שהעיר בזה, והנה בענינים הנ"ל יש הרבה להאריך ואכ"מ רק להשתעשע אתך כתבנו ראשי פרקים

ומדי דברי בהאי ענינא אבאר בזה מה שהערותי בד' רש"י ז"ל עה"ת בפ' אמור כ"א י"ח כי כל איש אשר וגו' לא יקרב אינו דין שיקרב כמו הקריבהו נא לפחתך עכ"ל ותמו' לי שרש"י ז"ל למד כהן המקריב מבהמה הנקרבת ע"ג המזבח ומה דמיון זל"ז ומנא ידעינן דגם באדם דעיקר האדם הוא הדעת שבו יפסל ג"כ בע"מ מצד הקריבהו נא לפחתך ויש להעיר מד' הרמב"ם ז"ל דפוסל טריפות בבהמה להקרבה משום הקריבהו נא לפתחך אע"ג דכהן טריפה כשר להקרבה הרי דאין ללמוד אדם מבהמה לענין זה ואם כי יש לדחות לפמ"ש במק"א דעיקר הטעם דבטריפה איכא איסור דהקריבהו נא לפחתך הוא משום שאסורה באכילה וכמבואר מדקדוק לשון הר"מ ז"ל וא"כ באדם ל"ש זה ולכן אין ללמוד בזה אדם מבהמה משא"כ בע"מ דגם בבהמ' מותר להדיוט ופסול לגבוה מצד הקריבהו נא שוב י"ל דה"ה באדם אך ק' לומר כן מסברא לדמות אדם לבהמה בענין זה ואדרבה מבואר במדרש שדרכו של הקב"ה להשתמש בכלים שבורים וכבר נסתעי' מזה האחרונים לענין ש"צ בע"מ הכלל שלכאו' דברי רש"י ז"ל צע"ג לכן נראה ברור דרש"י ז"ל ס"ל דפירש הקרא כהזוה"ק דקאי על הכהן המקריב ולפ"ד הזוה"ק לא נאמר כלל קרא דהקריבהו נא