כלי חמדה דברים קצג

דשוחט בעל מום דאין אפשר לומר דל"מ מטעם זה וכן בשוחט את הפסח על החמץ דבכל הני אינו עובר כי אם בשוחט אבל בנותר אינו עובר אם כן לא שייך בזה אעל"מ כיון דאי נימא ל"מ ליכא לאו כלל ולא עבר אממרא דרחמנא והרי התורה אמרה דאיכא בזה לאו מלקות וכרת וע"כ דיש עלי' שם שחיטה ובזה נסתר מה שרוצה שם בנו הגר"ש ז"ל לומר דיש חילק בין ר"ש לרבנן ז"ל דלר"ש דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ואעפ"כ חייב משום כל אלו שוב י"ל דל"מ ועפ"ז רוצה לצדד בזכות אביו לקיים דבריו בד' הצל"ח הנ"ל דהסוגי' קאי אליבא דר"ש כמ"ש התוס' פסחים שם ד"ה לדברי האומר

אמנם לדברנו ז"א דהרי ברור הדבר דגם לר"ש דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיט' מ"מ בנוחר או מעקר אינו חייב בכל אלו הן בש"ח והן בבע"מ והן בשוחט את הפסח עה"ח א"כ ל"ש בזה אעל"מ ויהי' השחיטה נבילה והסבר הדברים בדעת רבא נלע"ד אע"ג דרבא ס"ל בכ"מ דאמרי' ל"מ והא דלקי משום דעבר אממרא דרחמנא זה שייך רק היכא דאפשר לומר דהי' לו חלות ואח"כ נפקע או היכא דאיסור לא תלי' בהתכלית כי אם באמירה שלו כגון במקדים תרומה לבכורים דהאיסור הוא להפריש תרומה קודם לבכורים דבזה שפיר י"ל דאע"ג דל"מ מ"מ הוא עבר אממרא דרחמנא ולקי משום שהפריש זה מקודם משא"כ בשחיטת כל אלו כיון דהאיסור הוא השחיטה וא"נ דל"מ והוי נבילה הרי לא שחט כלל רק נחר וזה א"א לומר דהי' חל עליו שם שחיטה ואמרה תורה דל"מ השחיטה והוי נבילה מכאן ולהבא זה א"א דא"א לשחיטה שתעשה נבילה א"כ א"א לתפוס החבל בשני ראשין לומר דל"מ ולקי וא"כ ע"כ דמהני זה הוא סברת רבא בש"ח וממילא ידעינן בשוחט בע"מ לשם קרבן ובשוחט את הפסח עה"ח והג' מהר"ש לאנדא ז"ל שגה במ"ש שם דילפינן דבכל אלו אמרי' אע"מ משוחט פסח עה"ח דגלי קרא דהפסח כשר אלמא דבשחיטת איסור לא אמרי' לא מהני וז"א דהרי כל אלו אין דומין לפסח דהנך באמת נפסלו ע"י שחיטתן כמו ש"ח וכן חולין שנ"ב וכיו"ב והירושלמי ל"צ קרא דמהני השחיטה דזה מונח בגוף הלאו כיון דאמרה תורה לא תשחט הפסח עה"ח מוכרח דמהני השחיטה רק דהקרא גלי דהפסח אינו נפסל ובזה ל"ש לומר דילפינן כל הני מפסח דהא באמת לא דמו בזה לפסח וז"פ וברור

ובאמת לענ"ד אחרי כל הטרחות שטרח מרנא הגאון בעל נוב"י זצללה"ה להעמיד דבריו בצל"ח שם שיהי' דבריו קיימין בישוב הסוגיות עפ"מ שהעלה דבשוחט בע"מ אמרי' אעל"מ והוי נבילה לענ"ד יש לעי' בזה דאפי' א"נ כן מ"מ הכא בשוחט ונמצא בע"מ ל"ש לומר אעל"מ לפ"מ דנראה מבואר ברמב"ם ז"ל ר"פ א' מאיסורי מזבח דדוקא אם שוחט בע"מ לשם קרבן עובר בלאו הא בלא"ה אינו עובר ועי' בזה במל"מ ובמנ"ח מה שכ' בזה וא"כ לפ"מ דפסק הרמב"ם ז"ל דעקירה בטעות ל"ש עקירה ושוחט פסח לשם קרבן אחר אם טועה וסובר שהוא קרבן אחר באמת הר"ז כשר לפסח ועולה לבעלים לשם חובה ודלא כהרמ"ע מפאני ז"ל בת' סי' ק"פ ועי' בזה בהסכמת הג' מלבוב זצ"ל בראש ס' או"ז וא"כ מבואר דמחשבה בטעות אינה מחשבה א"כ ה"נ בשחטו ונמצא בע"מ זה ששחטו לשם קרבן הוי מחשבה בטעות דאם הי' יודע שהוא בע"מ לא הי' שחטו לשם קרבן וכיון שכן הו"ל כאילו שחטו בפירוש שלא לשם קרבן ושוב אינו עובר כלל על הלאו דשחיטת בע"מ וממילא ל"ש בזה אעל"מ דבכה"ג ליכא איסורא כלל וז"ב לפ"ד הרמב"ם ז"ל דאינו עובר על הלאו כ"א בשחטו לשם קרבן

ובאמת עלה בדעתי בל"ז דאפי' א"נ דבכל מקום אמרי' גם בשוגג אעל"מ משא"כ בבע"מ כיון דשורש איסור מקדיש ושוחט בע"מ מבואר בש"ס דהוא משום בזיון גבוה א"כ י"ל דז"ד היכא דמתכוין לבזות משא"כ אם אינו ידוע שהוא בע"מ אינו בגדר איסור כלל וא"ד לאיסור בשוגג