כלי חמדה דברים קצב

לנקיבת הוושט וכיו"ב וא"כ לא יהי' תיקן כלל כיון דיהי' נבילה וממילא לא יהי' תיקן איד אמנם להנ"ל א"ש דבבהמת קדשים דאינו עומד לשום דבר אלא להקריבו לגבוה אינו בגדר קלקולו יתר על תקונו ול"צ תיקן מיד ויש עוד להאריך בזה ולפלפל אלא שאני מוטרד מאד ולאהבתך כתבתי ראשי פרקים

אמנם כ"ז אני אומר לפ"ד הצל"ח אמנם בעיקר דבריו ז"ל שרוצה לחדש דבבע"מ אמרי' אעל"מ אם כי לכאו' עלה בדעתי קצת ראי' מלשון הקרא בחקותי (כ"ז י"א) ואם כל בהמה טמאה וגו' וברש"י ז"ל בבעלת מום הכתוב מדבר שהוא טמאה להקרבה עי"ש וצ"ב לכאו' אמאי קרי לבע"מ טמאה להקרבה אמנם להנ"ל א"ש כיון דאם שחטו לשם קרבן הרי עובר בלאו דלא תזבח וא"כ אמרינן אעל"מ והוי נבילה ומטמא וקרי לה התוה"ק טמאה, אך באמת בתו"כ מרבינן מדכתיב טמאה מיירי כשהוקדשה כשהיא מתה עיי"ש נראה מזה דבלא"ה אינו מטמאה כששחטה אך לקושטא דמילתא תמהני מאד על הג' הצל"ח ז"ל שאשתמיט לי' גמ' ערוכה בזבחים דע"ז ע"ב וביומא דס"ד דר"א ס"ל דגלי' קרא דאע"ג דבע"מ אינו מרצה ה"ד שהוא בעין אבל אם הוא בתערובות מרצה ועי' בתוס' זבחים דע"ד ע"א דאפי' בתערובות חד בחד ובתוס' דע"ז וביומא דמ"ד דגם רבנן דמשנה מודים לר"א בזה דמה"ת מרצה בתערובות וא"כ מוכרח דלא אמרינן אעל"ה דאל"כ איך שייך לומר בנבילה דהוא מרצה בתערובות וברור הדבר בסגיות הש"ס דכולם מודים דבע"מ שחיטתו כשירה והוי קודש אלא דאינו מרצה ולכן ס"ל לר"א וחכמים דבמשנה וכן דעת רב דדוקא בעינא אינו מרצה אבל בתערובות מרצה שו"ר להגאון בעל מנ"ח ז"ל מצוה רפ"ט שכ' ג"כ כדברי הצל"ח ז"ל ופשיטא לי' ג"כ דאמרי' אעל"מ והוי נבילה אלא שמפקפק בזה כיון דאמרי' בגמ' דהמקדיש בע"מ והקריבו עובר משום ה' שמות א"כ מכיון דחזינן דחייב על הזריקה נראה דהשחיטה כשירה דאי הוי נבילה נראה פשוט דאין לחייב על הזריקה ובודאי אם מנבל בע"מ ואח"ז זורק א"ח משום זריקת בע"מ למזבח א"כ כיון דחייב על הזריקה מוכח דשחיטתו כשירה אך חזר ודחה זה עפ"י הירושלמי שמובא במל"מ פ"א מה' קרבן פסח דאיתא שם אע"ג דשוחט את הפסח על החמץ הפסח פסול מ"מ י"ל דחייב על הזריקה כיון דאינו פסול מחמת דבר אחר והוי כמו מחמץ אחר מחמץ דחייב ה"נ גבי פסח כיון דנפסל מחמת זה ששחט על החמץ ה"ה דחייב על הזריקה א"כ ה"נ א"ר מזה דחייב על הזריקה ונ"ל דהוי נבילה עכ"ל, ואני מתפלא מאד על הג' ז"ל דלדין זה דאפי' אם הקרבן נפסל ע"י שחיטה חייב גם על הזריקה בזה לא הי' צריך להביא ממרחק לחמו מד' הירושלמי לענין שוחט את הפסח עה"ח דהרי בבע"מ עצמו הוא כן דשוחט בע"מ פסול להקרבה ואעפ"כ חייב גם על הזריקה אע"ג דנפסל משחיטה ואילך ואין לומר דמבע"מ אינו ראי' כיון דשחיטתו לא גרים הפסול משא"כ בשוחט פסח עה"ח מ"מ הו"ל לה"ר משוחט בחוץ דנפסל הקרבן ואעפ"כ חייב על הזריקה והקטרה אמנם מה שהביא ראי' מזה דאפי' אם השחיטה הוי נבילה ג"כ חייב על הזריקה זה לא נמצא בשום מקום וברור הדבר דהיכי דאמרי' ל"מ ושחיטתו נבילה וקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת ונפקע הקדושה מהם לגמרי שוב אין לחייב על הזריקה וכמ"ש הג' ז"ל בעצמו וברור הדבר דאם הוי אמרי' בשוחט על החמץ אעל"מ ושחיטתו נבילה לא יתכן לחייב על הזריקה ובירושלמי לא נסתפק בזה אלא אם הפסח כשר או הפסח פסול אבל לא דנימא דשחיטתו פסולה והוי נבילה ואעפ"כ יתחייב על הזריקה משום זורק על החמץ שו"ר בת' נוב"י מה"ת חיו"ד ס"ט שבניו הגדולים ז"ל תפסו עליו מגמ' מפורשת בזבחים דס"ט מ"א אמר רבא אם הועילו לו ש"ח לחייבו כרת לא תועיל לו לטהרו מיד"נ הרי מבואר דרבא ס"ל דהז א"א לומר דהשחיטה ל"מ ויהי' מחייב משום ש"ח דא"נ דהוי נבילה הוי כנותר בחוץ דא"ח משום ש"ח וממילא ה"ה