כלי חמדה דברים קצא

אף מצות טעונה ברכה, ונבוכו כולם בפירש חנותא ועי' במהר"א פולדא שפירש חנותא מקום מושב הדיינים ובירך על מצות הדיינים ומזה תמוה על הרמב"ן והרשב"א ז"ל שאין לברך על הדינים אך באמת דבר זר לפרש חנותא מקום מושב הדיינים לכן נראה דהפירוש דר"י ור"ח אזלי לחנותא לסדר סודר בע"ח כמה שישלם לבעל חובו וקפץ ר"ח ובירך כיון דעתה גמרו את המצוה הרי צריך לברך והוי עובר לעשייתן וע"ז אמר ר"י דיאות עבדית דכשם שמברכין על התורה ה"ה דמברכין על המצוה וזה נכון עפ"י הנ"ל דהשוטרים הם בכלל דיינים ומוזהרים על כל איסורים בהכרת פנים ולקיחת שוחד ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ

ג') (י"ז פ"א) לא תזבח וגו' שור ושה אשר וג' מום, הנני להעתיק בזה מ"ש לחתני הרב כו' כו' מוה"ר יצחק יוסף שיחי' שהוא כעת אבד"ק פיענטשנאוו ושייך לסדר היום, וז"ל שם

ראיתי דבריך בספרך ויען יוסף פ' בראשית אות ב' שכתבת לת' מה שקשה בסוגי' דפסחים דע"ג ע"א דמקשינן בגמ' על שחטו ונמצא בע"מ מה תיקן ותרצינן דתיקן בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו ותמו' אמאי לא מת' הגמ' משום תיקן להוציא מידי אבמהח"י וכתבת לתרץ עפ"מ שהעלה הצל"ח דבבע"מ אמרי' לא מהני כיון דאיכא לאו בזביחה ממילא אם עבר ושחט הוי שחיטתו נבילה ול"ש בזה תיקן להוציא מיד"נ וא"כ ממילא ל"ש גם תיקן להוציאו מידי אבמהח"י כיון דאם הוא נבילה הרי מפרכסת אסור לב"נ וא"כ ל"ה תיקן מיד וכמ"ש רע"א ז"ל בת' את"ד, והנה לכאו' לא אדע למה הוצרכת לזה אחרי שראית ד' הצל"ח שם שת' דל"ש בזה להוציא מיד"נ משום דא"נ דאם עלה ירד והוי בגדר בע"מ גמור שוב אמרי' ל"מ והוי נבילה ולמה לא ראית כל דה"ק שם שכ' דל"ש בזה תיקן להוציא מידי אבמהח"י לב"נ כיון דב"נ אסור בפסח וכיון דלא דרשינן בזה בו ולא בפסול גם על פסח פסול מוזהר ב"נ א"כ ליכא תיקן אתד"ק, אך באמת בחי' כתבתי שד' הצל"ח תמוהין מאד בזה ואין להם פתר שאפי' א"נ דגם בפסח פסול איכא הלאו דכל ב"נ לא יאכל בו מה שמפוקפק מאד בעיני דמסברא נראה דרק בפסח כשר שמצותו לאכול לישראל אסור לב"נ משא"כ בפסח פסול דל"ש בזה מצות אכילת פסח כלל אינו אסור לב"נ אך אפי' א"נ כהגאון ז"ל מ"מ ברור הדבר שז"ד בפסח פסול מחמת קדושתו כגון שוחטו שלא לשמן או שנטמא דהשחיטה כשירה וה"ה קודש והוי פסח פסול ובזה צריך קרא להתיר שבירת העצם משא"כ בשחיטת בע"מ א"נ בזה אעל"מ והוי נבילה וקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ברור הדבר דאינו בגדר פסח כלל ול"ש לקרותו פסח פסול, ומלבד זה הא שחטו ונמצא בע"מ היינו אפי' אם מומן קדם להקדישו ובפרט כיון דמיירי בשבת ומבואר בפסחים בר"פ א"ד דהא דלמחר מי שיש לו שה תוחב לו בצמרו דעשאו כהילל דהי' מקדישין בעזרה א"כ תמיד הוי בכלל קדם מומו להקדישו ובכה"ג לא חל עליו קדוה"ג דהוי כמקדיש עצים ואבנים א"כ ברור הד' דאין זה בכלל פסח כלל פשיטא דמותר לב"נ ותמהני על הצל"ח שלא הרגיש בזה, ולכן יפה כתבת שלפ"ד הצל"ח דהוה נבילה ממילא אינו בגדר תיקן להוציא מידי אבמהח"י לב"נ משום דאינו תיקן מיד

אמנם לקושטא דמילתא יש לדחות דבריך דהתוס' לא כתבו דצריך תיקן מיד אלא משום דבשוחט בשבת הוי קלקולו יתר על תקונו דבחי' עומדת לג' דברים ומעתה ז"ד בבהמת חולין אבל בבהמת קדשים דהוא בע"מ כיון דאפי' לאחר פדיון אסור בגיזה ועבודה א"כ אינו בגדר קלקולו יתר על תקונו בשחיט' א"כ שוב ל"צ תיקן מיד ובח כתבנו עד"ז לתרץ דברי התו' חולין בסוגי' דרוב שהק' אמאי לא ילפינן דאזלי' בת"ר מכל קרבנות ציבור שקבוע להם זמן שדוחין את השבת ול"ח דילמא טריפה הם ומחלל שבת שלא לצורך והק' הג' בעל שערי שמחה ז"ל דמהתם א"ר כיון דא"נ דהוא טריפה דילמא הוא נבילה ג"כ כיון דלא אזלי בת"ר יש לחוש