כלי חמדה דברים יט

אפשר לומר בב"נ קלבדר"מ הא מבואר בב"ק קי"ד ע"א בנטלו לסטים כסותו דדוקא אם נתיאשו הבעלים קנאו אע"ג דמוקי לה בלסטים עכו"ם ולהנ"ל א"ש דדוקא אם עבדינן חומרא בדיני אדם אז שייך ק"ל בדר"מ בב"נ אבל בזה"ז דאין דנין אותם כיון דבד"ש ל"ש עונש על הנכרי כיון דעמד והתיר להם אין נפ"מ אם גוזל מב"נ או מישראל א"כ ל"ש בזה ק"ל בד"מ ושפיר חייב לשלם אך באמת התוס' לשיטתם דס"ל דב"נ חייב בז' מצות מה"ת כמו שנראה סתמא דש"ס בכמה דוכתין ומלבד זאת יש לעי' א"נ דב"נ אין להם ז' מצות ע"פ תורה רק מצד נימוסי המדינות אם שייך בהם פטור ק"ל בדר"מ דהוא רק פטור ע"פ תורה משום כדי רשעתו אתה מחייב ולא משום שתי רשעות וא"כ ד' התוס' נכונים מכל צד [ובמק"א נסתפקתי לדעת המרש"ל ז"ל דבעבדינן חומרא א"ח אף לצאת יד"ש אם הוא יודע בעצמו שעדים שקר העידו וא"ח מיתה מדינא דהיינו שהוא יודע שהוא שוגג ולא התרו בו והעדים העידו שהרג את הנפש במזיד ועדים והתראה והורגין אותו בב"ד אי חייב לשלם דמי הנהרג לצאת יד"ש אם זה הוי בגדר עבדינן חומרא כיון דהוא שלא כדין ובאמת אינו חייב מיתת ב"ד או דילמא כיון דסוף כל סוף הב"ד מחייבין אותו מיתת ב"ד אין עליו חיוב לצאת יד"ש ואכ"מ]

אך באמת אע"פ שכתבנו להסביר, ד' הרזו"נ ז"ל אמנם לקישטא דמילתא יש להפליא שלא זכרו מעשה דננוה ונבואת יונה עליהם אע"ג דהיו ב"נ ובזמן של המלכים בבית ראשון שהי' מתלמודי אלישע וא"כ מבואר דגם ב"נ יש עליהם בד"ש עונש והשגחה לרעה ולטובה וחפץ השי"ת בתשובתם ומבואר שם שאמר הקב"ה ליונה אתה חסת על הקקיון הזה ואני לא אחוס וגו' לזאת הדבר ברור שאין לדברי הרזו"נ ז"ל מקום כלל ע"פ פשיטות אם לא שנימא שכונת הרב ז"ל על שוגג והיינו כיון דחזינן דבישראל בכל עבירת שיב"כ במזיד יש בשגגתן חטאת הרי דגם שוגג צריך כפרה בד"ש אמנם בב"נ אינו כן דאם חטאו בשוגג א"צ כפרה בד"ש כלל והכא בספרי הכונה דבישראל צריך לזרז א"ע שלא יצא מכשול מתח"י בהוראה דאפי' בשגגה יש עליו בד"ש משא"כ בב"נ דאין עונש בדיני אדם ה"ה דבד"ש אין עליו עונש כלל ואם. כי דבריו ולשונו מורין דכונתו אפי' במזיד מ"מ חייבין אנחנו למשכוני נפשין אדרב ז"ל ודברים אלו כבר מבוארין בס' חמדת ישראל דיני ב"נ אות ל"ד עיי"ש ובמצוה רצ"ט וזה ניתן להאמר בכונת הספרי אף אם לא כיון לזה הרזו"נ ז"ל. וראיתי להרב ספרי דבי רב שרצונו לפרש ד' הספרי דבב"נ אע"ג דליכא גבי' אלא מיתת סייף מ"מ אם הורגו במיתה אחרת אין בכך כלום אמנם בישראל ממ"נ אם דן אותו במיתה חמורה מכפ"מ שהי' חייב בודאי דאיכא עליו עונש בד"ש אמנם אפי' אם דן אותו במיתה הקלה מזו שהי' חייב ג"כ עבירה הוא בידם דהא כיון שלא הרגוהו כדינו אינה מכפרת מיתתו עליו א"ד. וד' תמוהין דאיך יפרנס המשנה בסנהדרין דנסקלין שנתערבו בנשרפין ידונו בקלה ולד' כיון דקלה אינה מכפרת א"כ לא ידונו כלל או דנזיל בת"ר אפי' ממל"מ ונראה דכונתו דאינו מכפר כמו אם הי' נידון במיתה שהוא חייב בה ויש להאריך הרבה בזה, אמנם בעיקר ביאור ד' רש"י ז"ל תמהני על הני רברבי שלא טרחו לעי' בד' רש"י ז"ל מלכים א' ג' שכ' בזה"ל ד"א כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה משפטם כבד מאוד אם יבוא דין שני עכו"ם לפני ואטול מזה ואתן לזה שלא כדין איני נענש אבל ישראל הריני נענש עליו עונש נפשות ונראה ברור שכן מפרש רש"י ז"ל לד' הספרי אין דייני כשאר דייני אוה"ע היינו אם הדיינים הם ישראל והם שופטים