כלי חמדה דברים יח

דקרבן עצים ל"ד מעמד דמנחה ומעמד דנעילה דחי הללי ד"ת והללו ד"ס ופרשו רש"י ותוס' דמנחה הוי ד"ת ועיי"ש ברש"י משום דמנחה תיקן יצחק אבינו מבואר מד"ק דלמ"ד תפילות אבות תקנום הוי דאורייתא והוא תמי' לכאו' דהרי כל תק"ח המה רק דרבנן ועי' בגבורת ארי תענית שם שתמה בזה אמנם לדעת הר"מ ז"ל א"ש דתקנת אבותינו מקודם מתן תורה שהי' מתקנים אותו לכל הדורות עד עולם כיון דאז לא הי' עוד הלאוין דבל תוסיף ותקנתם בודאי הי' ד"ת מצד קבלת אבות על בניהם אחריהם ומצד קראי דל"ת ושאל אביך לכן הוי ד"ת ממש ועי' ברמב"ן ז"ל פ' ואתחנן בקראי דבל תוסיף דכ' דלכן קאמר הירושלמי דנצטערו במגילת אסתר מצד אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ולא קאמר משום בל תוסיף משום דזה דאסור להוסיף ע"פ נביא הוא מכח דאלה המצות מזה נלמד שגם מוסיף ע"פ נביא יש בו משום ב"ת ולכאו' קשה טובא אמאי לא נתקשו כלל על חנוכה וקבעו ח' ימים להודות ולהלל ול"ח לבל תוסיף אמנם להנ"ל י"ל דהכא חששו עיקר לבל הוסיף מצד דבקשו מרדכי ואסתר להיות קבועים לדורות עולם ולא יתבטל בשום פניה לזאת רצו שיהי' כשל תורה ממש ולכן חששו לבל תוסיף משא"כ בנס חנוכה ה"ה ככל תקנ"ח דל"ש בהו בל תוסיף ועי' בכלי חמדה סו"פ בחוקותי מ"ש בזה ואכמ"ל יותר. אלה הדברים ראיתי להציג לפני התלמודים בפתיחת ספר משנה תורה ואקוה כי יהי' לתועלת לעורר לבב

(ב) א' ט' ואומר אליכם וגו' לא אוכל לבדי שאת אתכם, ועי' ברש"י ז"ל והוא מספרי אלא כך אמר שלמה אין דיני אומה זו כדיני שאר אוה"ע שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום וכו' והנה הד' נפלאין לכאו' ואין להם מובן הא ב"נ מצווה על הדינין ובס' חמדת ישראל כתבתי דאפשר הספרי סבר כמ"ד דב"נ לא נצטוו על הדינין כמבואר בסנהדרין נ"ז אפיק ד"ך ועייל ס"ך אך אכתי אינו מיושב דנהי דאינן מציווין על הדינין אבל על עיות הדין שגורם להרוג ולהכות ולגזול שלא במשפט בודאי דמצווה ב"נ ובספרי לפנינו הגירסא אלא כך אמר להם איני כשאר כל הדיינים מלך בשר ודם יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשריפה ולסקילה וא"ב כלום אתה אינו כך אלא חייבתי ממון נפשית אתה תובע. ואין לו ביאור כלל. והנה זכני השי"ת בספר ספרי דבר רב והוא ביאור על הספרי מהג' מוהר"ד פארדי ז"ל וראיתי שכ' בשם מוהרז"ו נחום ז"ל דנהי דבדיני אדם נצטוו ב"נ על הדינים ושפיכת דמים ונהרגין עליהם מ"מ אין זה אלא בדין התחתון מפני קיום העולם אבל לא בדיני העליון בדיני שמים שאינם ספונים בעיני המקום לא הם ולא ממונם עכ"ל וכ' ע"ז הג' המחבר ז"ל והד' דחוקין ורחוקין מן הדעת והנה לכאו' יפלא מאוד על מוהרזו"נ ז"ל דמה יענה לדור המבול ולסדום וכיו"ב שנדונו ב"נ בדיני שמים ואיך יוכל לומר שאין עליהם עונש בדיני שמים ולכאו' עלה בדעתי לת' ד' מהרזו"נ ז"ל שיש הבדל בין קודם מתן תורה לאחר מ"ת שדרשו חז"ל דראה ויתיר גוים דעמד והתיר להם הז' מצות ודעת הרמ"ע מפאני ז"ל בעשרה מאמרות דעמד והתיר להם כפשטא שהתיר להם חיוב התורה אמנם הניח להם משפט הנמוסי ותיקון המדינה וישוב העולם ולזאת היום ל"ש עליהם חיוב בד"ש כיון דפטר אותם הקב"ה מד"ת לגמרי ל"ש עליהם עונש ביד"ש אמנם קודם מתן תורה דהי' עליהם הז' מצות הנמוסיות בתור מצות מן השמים שפיר נענשו עליהם מן השמים אם עברו עליהם וזה נכון בדעת הרז"ו נחום ז"ל ועפ"ז יש לת' קושית התוס' עירובין ד' ס"ב ע"א בד"ה ב"נ נהרג ע"פ מש"פ שהקשו דאיך