כלי חמדה דברים קפח

שייך אלא בזה"ב וכן במצוה תקנ"ז לענין קנס דאונס ס"ל כן דהכל תלוי בזמן הבית דהכל הוי בגדר אם אין כהן אין משפט ואם כי שיטתו תמו' בזה וגם במלקות דעת הרבה פוסקים דלא תלי' בבית אלא בסמיכה אך עכ"פ איך שייך לומר שבח ע"ז לחכמים הקדמונים דבטלו דינים אלו, כאילו הי' הדבר בידם לקיים או לבטל כיון שתלי' בבית או בסמיכה ואם כי בדיני קנסות ומלקות הי' מקום לומר בכוונתו כמו דדיינין ד"מ משום דשליחותי' קעבדינן ה"ה במלקות וקנסות הי' להם לעשות אותנו לשלוחים שנדין בהם לולי שראו שא"א למסור הדברים לדורות אחרונים אבל בד"נ דצריך מקדש וא"א בלעדי זה וגם הם לא יכולים לדון בלי בית ל"ש בזה לעשות אותנו לשלוחים ולומר בזה דשלוחותי' קעבדינן, וגם במלקות יש לעי' אי שייך בזה שליחותי' קעביד לפ"ד רוה"פ דהא דשליחותי' קעבדינן הוא רק מתק"ח ז"ל וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ר"פ שופטים א"כ בשלמא בממון י"ל דהפקר ב"ד הפקר אבל במלקות דאיכא איסור חבלה אלא דהותר מכללו בב"ד כמבואר בכתובות דל"ג א"כ ז"ד במי שיש עליהם תורת ב"ד אבל שיוכלו הם לעשות שלוחים שידונו דיני מלקות מי שאינם בגדר ב"ד מה"ת ולעבור על לאו דחובל דהוי עקירת ד"ת בקו"ע לדורות, הן שאמת שראיתי לח"א שכ' על הא שכ' הטור דגם היום יכולין לדון ד"נ להוראת שעה ולמגדר מילתא אע"ג דליכא סמוכין דהוא ג"כ מטעם שלוחתי' קעבדינן והביא ראי' לזה מדברי רבינו יונה סנהדרין דנ"ג שכ' דלכן אמרי' בש"ס דר"ח ב"ט טעה במה דדן בת כהן בשריפה אע"ג דלהוראת שעה דנין ד"נ משום דל"ש והבין הרב הנ"ל דכוונתו דמשום דל"ש לא אמרי' בזה שלוחת' קעבדינן אך באמת זה טעות דכוונת ר"י ז"ל פשוט כיון דל"ש ל"ש למגדר מילתא בזה ולכן אין לדין בזה ד"נ להוראת שעה ובאמת נראה דאפי' א"נ דשייך שלוחות' קעבדינין אפי' במלקות ובד"נ ונאמר דלא תלי' בבית ויכולין לעשות שליח אפי' אם לא יהי' בזמן הבית מ"מ כיון דקימ"ל כל מילתא דל"ש לא עבדינן שלוחתי' וא"ל ל"ש יותר גדול מזה ממה שמתרמה לפעמים שצריך למגדר מילתא להוראת שעה ואף אם באותו המקום והזמן נפרץ הדבר מ"מ הוי בגדר ל"ש בעצם ול"ש בזה שלוחתי' קעבדינן הכלל בזה בודאי לא יתכן שנימא בהוראת שעה שלוחתי' קעבדינן מכמה טעמים ובד"נ בכלל ל"ש שלוחתי' קעבדינן משום דחסר בית ומזבח וכהן וא"כ לא יתכנו ד' הרא"ה ז"ל כלל וראיתי בכסא דהרסנא שם שכ' ע"ז בזה"ל ואיני רוצה לדבר בענינים האלה מאומה כי מלבד שאני חושב שכלי לבלי הגיע לפלגות הענין הזה עוד לדעתי ראוי לקיים בו חמוקי ירכיך, ואמנם לבי אומר לי שראה בעל תשובה זו שקפה עינו על כל זאת ולכן שיכל ידיו כה וכה עכ"ל והנה אני מכיר רמוזותיו בזה שכוונתו לקושית הרמב"ן ז"ל בפ' מסעי שאיך יתכן שבמצוה שנאמר והיתה אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם שלא ינהג אלא בזמן הבית ומה שת' הרמב"ן ז"ל שכוונת הקרא על מלקות ודיני קנסות זה תימא רבה שזה א"צ סנהדרין אלא ב"ד של ג' די בזה לכן הוכיח מזה דמה"ת באמת נוהג הכל בזה"ז ג"כ רק דחכמים הקדמונים בטלו דיני קנסות ומלקות כן נראה דעתו בזה

אך בכל זה ח"ו לומר כן וברור הדבר שאם לא הי' לחז"ל קבלה שד"נ תלוי במקדש וכהן הי מחלקים בד"נ בין רוצח לשאר ד"נ כיון דהך קרא רק ברוצח כתיב א"כ י"ל דבשפ"ד החמירה תורה שיהי' נוהג תמיד, ובאמת מצאנו לחז"ל שהיו להם קבלה ששפ"ד חמיר משאר עבירות בזה שאפי' הורג שלא בהתראה ובעדות מיוחדת ובהכחשה בבדיקות כונסין אותו לכפה ובל"ז הרי קרא דרוצח בשגגה כתיב ולענין גלות וגוה"ד וי"ל דנוהג גם בזה"ז ג"כ וכן באמת דעת רבינו ירוחם דענין גוה"ד נוהג גם בזה"ז וכנראה דיליף לה מקרא זה הכלל שלא יתכן שיצאו דברים כאלו מפי רבינו הרא"ה ז"ל אלה הדברים שכתבתי בקונטרס על ת' בשמים ראש אמנם כעת אמרתי לעורר