כלי חמדה דברים קפז

ובת כהן שזינתה ל"ש בזה מגדר מילתא והוראת שעה כיון דזנות ל"ש וצריך לדקדק לשיטה זו אמאי נקטה הברייתא המעשה דחלול שבת דהי' בימי היוונים, ומה שנראה להעיר בדבר חדש בזה עפמ"ש מרנא הגאה"ק בס' ח' הרי"ם חו"מ ס"א להעיר דמ"ש הראשונים דהאידנא כיון דליכא סמוכין בטל מצות מינוי הדיינים מה"ת לדעת הפוסקים דגם בדיני ממונות דהיינו הודאות והלואות צריך מומחין וכ"ז דדיינין דיני ממונות הוא משום דשליחותא דקמאי עבדינן וזה רק מדרבנן א"כ מה"ת אין מצות מינוי דיינים כלל וכ' מרן ז"ל די"ל כיון דקימ"ל מא"מ וישראל לא יצאו להקל מב"נ א"כ כמו דב"נ מוזהרין על הדינין נהי דהשתא אין עליו חיוב הדינין מצד ישראל עכ"פ לא גרע מב"נ ולכאו' י"ל דבמצות שגם ב"נ מוזהרין שפיר גם בזה"ז יכולין לדין עכ"פ להוראת שעה במיתה ולכן בשפכ"ד יש מקום לומר דבהוראת שעה יש לדון מיתה כדיני ב"נ דהוא ג"כ בסייף משא"כ בחילל שבת דל"ש בב"נ כלל מוכרח הש"ס לומר דהי' בימי הסנהדרין שהי' נוהג ד"נ ולכן מוכרח רבינו יונה ז"ל לומר דזנות דבת כהן ל"ש משא"כ אם הי' שכיח שפיר הי' יכול ר"ח ב"ט לדון מיתה ג"כ בהוראת שעה כיון דאסור גם בב"נ, ועפי"ז י"ל מה דקשה לכאו' למה צריך תרי קראי דאין ד"נ נוהגת אלא בזמן הבית דבמכילתא פ' משפטים ילפינין לה מכי יזיד וגו' מעם מזבחי תקחנו למות בזמן שיש מזבח יש משפט ובגמ' דילן בסנהדרין נ"ב ילפינן מובאת אל הכהן והשופט בזמן שאין כהן עומד לשרת אין משפט ולהנ"ל י"ל דמזקן ממרא א"ר לשאר ד"נ דנוהגין גם בב"נ וה"א דדוקא ענין זקן ממרא דל"ש אלא בישראל לכן תלי' בזמן הבית משא"כ שאר דיני נפשות אשר גם ב"נ חייבין עליהם ל"צ בית ונוהג גם בזה"ז עכ"פ בסמוכין לכן קמ"ל דגם ברוצח ליכא דין מיתה כ"א בזמן הבית וז"נ עכ"פ לענין הוראת שעה שפיר י"ל כן ולחלוק בין ד"נ אשר אינם נוהגין אלא בישראל ובין ד"נ דגם ב"נ חייבין בהן כמו רוצח וכיו"ב דדנין בהם הוראת שעה משא"כ דינין דל"ש אלא בישראל בלבד ל"ש בהם בזה"ז לחייב מיתה אף אם הוא למגדר מילתא והוראת שעה הן אמת שראיתי בת' הרא"ש כלל כ"א ס' ת"ט שכ' על ר' יעקב בר"מ שרצה לאסור עירוב בצורת הפתח שנוהג בכל ישראל שאם לא יחזור בו מהוראתו ויכשיל את הרבים בהוצאה והעברה ד' אמות ברה"ר ימותו אותו מדין זקן ממרה עיי"ש וזה פלא לדין דין זקן ממרה בזה"ז אשר גם בזה"ב הי' בו הרבה תנאים מוגבלים שצריך דוקא לפני ב"ד הגדול והי' צריך שיהי' סמוך ותלמוד לא נעשה זק"מ והרי הרא"ש בעצמו בת' כלל טו"ב ס"ח שמעולם לא הסכים באבידת נפש בזה"ז עיי"ש לכן נראה דעיקר כוונת הרא"ש ז"ל משום דעובר אלפנ"ע ומכשיל את הרבים שלפי הנראה הי' בני העיר עוברים על הוצאה ולא הי' אפשרות למנוע מזה ולכן כתב הרא"ש ז"ל דיש להמיתו ג"כ כמ"ש האחרונים דלאו דווקא דרוצה לבטל עשה מכין אותו עד שת"נ דגם אם רוצה לעבור איסור יש למנוע אותו מזה אפי' עד שת"נ וענין זק"מ שנקט הרא"ש ז"ל הוא לשון מושאל כיון דהוא ענין דומה לזק"מ וצ"ע עוד בזה לעת הפנאי

(ב) עתה אעתיק בזה אשר כתבתי בקונטרס אגרת ביקורת על ת' בשמים ראש וז"ל שם עי' בת' בש"ר סי' רי"ב בת' המיוחסת להרא"ה ז"ל שכ' בתו"ד בזה"ל וב"ה אשר נתן בלב חכמי ישראל הקדמונים לבטל דיני מלקות וקנסות וק"ו למיתת ב"ד כו' וח"ו שיצאו דברים כאלו מפי הרא"ה ז"ל לשבח להשי"ת על חורבן ביהמ"ק שביטל הסנהדרין מלשכת הגזית שבזה תלי' דיני נפשות כמו דילפינן מקראי בסנהדרין דנ"ב ע"ב ופסקו הר"מ ז"ל פי"ב מסנהדרין הי"א ודיני מלקות הנה לדעת הסמ"ג וכ"ד הר"א ממיץ ז"ל בס' יראים וכן מוכיח מורי הג' ז"ל בישועות ישראל חו"מ ס"ד מת' הגאונים ג"כ דינם כד"נ, ואני כ"כ על הגליון גדולה מזו ד' הרא"ה ז"ל בס' החינוך מצוה תקנ"ג שכ' גדולה מזו דאף קנס אינו